לרגע

לרגע - פרק 10

פרק 10

"הילה!" נשמעה קריאה מאחוריה. היא בלמה במקומה בבת-אחת והביטה לאחור באימה. עד עכשיו הייתה בטוחה שהיא לבדה במסדרון, אך כעת הבחינה בצליל נוסף של אדם שצועד בו יחד אתה. רק שזה לא גיא, התפללה בלבה, ואבן ירדה מלבה כשראתה זה עידו.

"היי, עידו," אמרה לו בחיוך קטן. "מה נשמע?"

"אה... כן, נחמד," מלמל עידו, בוחר את מילותיו בכובד-ראש. "אני יכול לדבר אתך על משהו חשוב?" ביקש, נועץ בה את עיניו הירוקות.

הילה הנהנה. "ברור," אמרה, סקרנית, "אני בדרך לחדר, יש לי שעתיים חלון. רוצה לבוא?" הציעה לו בחביבות, והוא נכנס יחד אתה על חדר מספר 16. הילה הניחה את הציוד שלה במקומו ושניהם התיישבו על המיטה.

עידו שתק במשך זמן-מה, ואז פתח, "ידעת ששובל כותבת?"

"כן," אמרה הילה, "אנחנו רואות אותה כותבת המון פעמים בחדר..." אמרה.

"קראת פעם משהו שהיא כתבה?" המשיך עידו לחקור.

הילה הנידה בראשה. "אף פעם," אמרה וחיוך משועשע עלה על פניה. "היא מסתירה את הדפים טוב-טוב..."

"אתן חברות טובות, נכון?" שאל עידו.

"אה... כן," מלמלה הילה, מופתעת מהשאלה הלא-צפויה. "למה אתה שואל?"

עידו נשם עמוק והביט בה ברצינות. "אני צריך שתעשי לי טובה, הילה," אמר. "רציתי שגיא יספר לך את זה, אבל הבנתי שאתם... אה... לא מדברים." הוא עצר לרגע ואז המשיך, "קראתי לא מזמן משהו ששובל כתבה... ו... כולנו יודעים שהיא רזתה המון, אבל נראה שהיא עוד מאמינה שהיא שמנה. נראה כאילו המצב שלה די קשה, את יודעת, מה שהולך לה בראש והכול – וזה די מפחיד אותי, לאן שזה יכול להתדרדר..." סיפר. הוא הוציא דף מכיס הז'קט שלו והושיט לה אותו.

זה היה אותו הדף שעידו קיבל משובל בטיול השנתי. הם לא ממש דיברו מאז. הוא נורא רצה לדבר אתה, בעיקר על מה שכתבה, אך בכל פעם שנותרו לבד או שהייתה להם הזדמנות ליצור שיחה, לא הצליח לפתוח את פיו. הוא לא ידע איך לגשת לעניין הבעייתי הזה, ופחד שעלול להתפתח ריב שיגרום לשובל להפסיק לתת בו אמון.

הילה לקחה את הדף מידו, ועידו עקב אחריה כשעיניה עברו על השורות – שמנה, שמנה, שמנה; מכוערת, מכוערת, מכוערת – וראה שהיא מזדעזעת. היא הרימה אליו מבט. "לא ידעתי שזה מה שהיא כותבת!" קראה, המומה.

"אני יודע," אישר עידו, והרגיש כיצד לבו שוקע בקרבו מרוב ייאוש. "בגלל זה אני צריך את העזרה שלך. את חברה טובה שלה, את גרה אתה באותו החדר, אתן יחד כל הזמן. הייתי רוצה שתדברי אתה על זה. שתנסי לשכנע אותה, לגרום לה להבין, שהיא כבר לא שמנה, ושהיא אף פעם לא הייתה מכוערת..." ביקש.

הילה הביטה בו בהפתעה. "אני?" קראה בתמיהה. "למה שאתה לא תגיד לה את זה? ממך זה נשמע הרבה יותר אמתי. אני בטח לא אדע מה להגיד..."