לרגע - פרק 30

2.9K 184 24
                                    

הי לכולם!

אז רק עוד שני פרקים :)

ואחרי ההודעה שהשארתי לכם (אולי הגזמתי, תחליטו בעצמכם), הינה הפרק הגיע...

פרק 30: 

את רוצה ללכת אתי לנשף? רציתי לשאול אותך אם תרצי ללכת אתי לנשף הסיום... עידו העביר את המלים בראשו שוב ושוב, מחפש את הניסוח הנכון, בעודו צועד על הדשא, קול צעדיה של שובל מאחוריו ברורים וחזקים. מה הוא עומד להגיד לה? הוא ידע שבמזל היא בכלל מסכימה לבוא ולדבר אתו.

"לאן אנחנו הולכים?" היא נשמעה חשדנית למדיי מאחוריו, גוררת איתה את המזוודה. הם רק הגיעו לפנימייה אחרי סוף השבוע האחרון.

"לשבת," אמר עידו, נבוך כבר עכשיו, והתיישב על אחד הספסלים בגינת בית-הספר, זורק את המזוודה שלו הצידה. שובל נשארה עומדת, ידיה שלובות, מולו. אין לה סבלנות, הוא הבין. זה צריך להיות קצר. "אה – רציתי, את יודעת, לקחת אותך לנשף הסיום." פלט לבסוף, ללא גינונים מיותרים.

היא בהתה בו. "מה?" קראה בתדהמה, "למה?"

"למה?" עידו התבלבל וגירד את ראשו. "מה זאת השאלה הזאת?"

"אתה לא עומד ללכת עם דנה או משהו?" היא רטנה.

עידו הביט בה בצער. הם אפילו לא ממש התחילו את השיחה והיא כבר כועסת עליו. "לא, אני רוצה ללכת אתך."

"אבל היא תכעס עליך, עידו."

"אל תתנהגי כאילו אכפת לך ממני, כי אני יודע שכבר לא אכפת לך," הוא סינן בזעף והשפיל מבט עצבני אל הדשא. הוא כל כך חשש להרוס את השיחה הזאת. הוא לא רצה שתסרב לו, אבל איכשהו, הם תמיד רבים. וזה כל כך חבל, כי מי כמוהו יודע שהם היו יכולים להיות מושלמים זה לזה.

שובל נשכה את שפתיה והעצב המוכר הופיע שוב בעיניה. "בטח שאכפת לי ממך. זה אתה שלא סגור על עצמך והולך הלוך ושוב כל הזמן." אמרה, מנסה לשמור על נימה חביבה.

"אני יודע, ואני מנסה להפסיק עם זה עכשיו, להציע לך שנחזור סוף-סוף, ואת רק כועסת!"

"אני לא כועסת!" היא צעקה, ואז קלטה בעצם שהוכיחה את דבריו. "טוב, בעצם אני כן. אבל בכל אופן..." היא חזרה, מגחכת במבוכה, ועידו חייך גם הוא חיוך קטן, "אנחנו לא חוזרים, בגלל שאף פעם לא היינו ביחד. ולא אמרתי שאני מסכימה ללכת אתך, וגם אם אלך אתך, זה לא אומר שאנחנו ביחד." הודיעה.

עידו נאנח. "אני רק מנסה לתקן את הדברים ביננו, ואת לא עושה את זה קל בשבילי, את יודעת."

"זה לא כאילו אתה הקלת עליי במשך כל השנה הזאת," היא ירתה לעברו, וקולה נשבר. עידו הציץ בה וראה שהיא מסובבת לעברו את גבה, מסתירה ממנו את פניה. למה זה תמיד קורה להם? למה הם לא יכולים להסתדר פעם אחת ודי?

לרגעWhere stories live. Discover now