לרגע

לרגע - פרק 31

הי לכולם :)

אני מצרפת לפרק הזה שיר (מוזמנים לבדוק בצד), אני די בטוחה שתצליחו לנחש לאיזה קטע בפרק הוא מתאים ואם לא אני אגיד בפרק הבא או בתגובות, אתם מוזמנים להעלות ניחושים אם בא לכם ;)

פרק 31:

מעיין התעוררה אל תוך המרפאה של הפנימייה, עדיין לבושה בשמלה הכתומה שלה, שלבשה בנשף הסיום, ממש לפני... היא לא הצליחה להיזכר. איזה יום היום? מה קרה?

"התעוררת!" אלון ישב ליד המיטה שלה ונראה מאושר. "סוף-סוף!"

"אני בסדר..." גמגמה מעיין. "מה – מה קרה?"

אלון הרצין באחת. "מאי ודנה, הכלבות האלה – הן אמרו שאת והחברים שלך עשיתם את המתיחה עם הפרות, אז הן נקמו בכם, הן רצו להראות איזה סרטון מביך או משהו, ככה אומרות השמועות, אבל דנה נפלה על הכבלים ומאי ניסתה לעזור אבל רק עשתה עוד בלגן ואיכשהו הן... הן פוצצו הכול. בגללן כל הבמה נשרפה, אבל הספיקו לכבות את זה בזמן... לא משהו גדול, פשוט היה הרבה עשן והרבה רעש, אבל זה לא עשה הרבה נזק..."

"הן שרפו את הציוד של בית-הספר?!" הזדעקה מעיין, מסרבת להאמין. מילא להרוס את בית-הספר, אבל למה את כלי הנגינה?

"כן. הן רצו להרוס לנו את ההופעה, בעיקר לשובל, לפי מה שהבנתי..." סיפר אלון וגירד בראשו. "אני באמת לא מבין לה הן שונאות אותה כל כך, היא אחלה."

מעיין הביטה בו ורצתה לבכות כשנזכרה ששובל, שכל הפנימייה לא מפסיקה להגיד כמה שהיא 'אחלה', עומדת לעזוב אותם ממש... היום, בעצם. היום זה היום האחרון שלהם בפנימייה. "רגע – מה השעה?"

"בדיוק התחיל מחר," אלון חייך אליה, "חצות."

"כאילו, אנחנו עדיין בערב של הנשף?" שאלה מעיין, רק כדי לוודא.

אלון הנהן. "שאפת הרבה עשן אז התעלפת, לא משהו רציני. ישבתי אתך כאן אחרי שהאחות הלכה לטפל באחרים."

מעיין נדרכה. "אחרים?" שאלה בחשש. "מי עוד נפגע?"

"אני הייתי די רחוק אז לא קרה כלום, וגם שובל בסדר, רק קצת בהלם. אופיר שאף קצת עשן, אבל חוץ מזה, כולם בסדר." הרגיע אותה אלון, ומעיין נפלה לאחור על המיטה. הכול בסדר, אמרה לעצמה. לא משהו רציני. "דנה ומאי, למרות זאת, היו קרובות לחיבורים ולא הספיקו לברוח כשהכול התפוצץ, אז יש להן כמה כוויות, והן שאפו יותר עשן מכולנו..."

מעיין התחבטה בתוכה. מאי ודנה, כמה שכעסה עליהן עכשיו... אבל הן נפגעו, והיא לא צריכה לשמוח לאיד, לא על דבר שכזה... "הן בסדר?"

"האחות מכרכרת סביבן, לא מפסיקה לדבר על כמה שהן יפות," רטן אלון וגלגל עיניים. הוא קם וניער את מכנסיו.

"אבל... מה הקטע?" מעיין גירדה בראשה בבלבול, "הן הרסו את המופע אחרי שהוא נגמר. הן סתם שרפו את בית-הספר וכמעט גרמו לכולנו למות, אבל הן לא... לא מתחו אותנו או משהו. הן לא הרסו את המופע או הפריעו לשובל ולי בנגינה, כי כבר סיימנו. הן רק קטעו את הנשף, והוא ממילא יימשך, לא?"