סוף השבוע הגיע מהר, והחבורה כבר עמדה ברחבת הכניסה לפנימייה, מוכנה להיפרד ממנה לעוד יומיים תמימים ואז לשוב. בחוץ היה קר מאוד, והילדים התרגשו מן התחזיות לשלג שעלו וחזרו בחדשות.
"שמעתם? אמרו שביום ראשון יהיה מינוס בטמפרטורה," דיווח אמיר בחיוך עליז, צווארו מכוסה חם-צוואר ומשקפיו מתמלאים אדים מן הקור ששרר אפילו בפנים.
"הלוואי," חייכה הילה והביטה אל השמיים בציפייה.
"בישראל שלג זה נחמד," אמר איתן בהרהור, "בצרפת יורד שלג בכמויות כל כך גדולות, שזה אפילו מסוכן..."
גיא גלגל עיניים. "שוב ההגזמות שלך," אמר.
"לא נכון!" מחה איתן.
"כן נכון," הכריזה מעיין ממקומה שבצד. איתן התעלם. החבורה נעצה בשניים מבטים; כולם ידעו שהמצב בין השניים רק הלך והתדרדר מאז הנשף. מהיום בו רבו בשיעור צרפתית הם לא דיברו זה עם זו, לעיתים התעלמו ולעיתים זרקו עקיצות ארסיות האחד לאחר. המצב הקשה על כולם ליהנות יחד, אך השניים מיאנו להשלים, ולכן המצב נכפה על כולם.
שחר הביטה בהם מהצד ולא ידעה אם היא שמחה או עצובה. מעיין ואיתן, כפי שכבר הבינה במהלך הימים האחרונים, בהם רבו במשך כל דקה פנויה, לא נועדו לידידות, בטח שלא לחברות. אולי באמת כדאי שלא יתקרבו זה לזו; אולי עשתה טעות כשהכריחה את איתן לקחת את מעיין לנשף. מעיין ואיתן רק התרחקו והשנאה גברה ביניהם, איתן ושחר הסתובבו יחד הרבה, נבוכים מהנשף אבל לא מתרחקים, ובכל ניסיון-שיחה של שחר ומעיין, נתקלה שחר בשתיקה קרה, בסירוב לשוחח אתה; היא תהתה מה עשתה, אך חששה לשאול.
מן הרחוב נשמע צפצוף רם, ושחר הציצה מבעד לחלון וגילתה את המכונית של אביה חונה לצד המדרכה. היא נפרדה בזריזות מחבריה – מתרגשת מהחיבוק החם שאיתן העניק לה – ויצאה אל הרוח והגשם, גוררת אחריה את המזוודה ונזהרת שלא לדרוך בתוך השלוליות. כאשר הגיעה אל המכונית הלבנה ונכנסה פנימה, הכה בה גל חום מן המזגן שפעל במלוא עוצמתו בפנים. האוויר היה חמים ונעים בתוך המכונית ושחר חגרה את החגורה וחייכה אל אביה. "מה נשמע?"
"נהדר," הוא אמר וחייך את חיוכו המוכר, שמילא את פניו בקמטים.
שחר חייכה אליו חזרה. היה לה מצב-רוח נהדר, אלא שאז נזכרה בפתק קטן שגררה איתה עוד מיום שלישי... "אוי, אבא," נזכרה בחשש מה, "קיבלנו הזמנות לאסיפת-ההורים..."
"מתי זה?" שאל, עסוק בהכוונת המכונית בכבישים הרטובים.
"ביום חמישי הבא," אמרה שחר והוציאה את הפתק. "אנחנו מוזמנים לשבע."
"למה אני צריך לצפות?" הוא שואל בחיוך מציק, ופונה פנייה חדה שמאלה.
"לנכשל באנגלית ומתמטיקה, קודם כל," הדריכה אותו שחר בחיוך חצי שמח וחצי עצוב. "למאה בספרות, לנכשל בהיסטוריה, למאה במחשבת ישראל, לשמונים בכימיה, למאה בלשון..." המשיכה ומנתה את שאר המקצועות, ואביה האזין לפטפוטיה לאורך כל הדרך, עד שחנו בחנייה שמתחת לבניין בו גרה. "אז מה נשמע בבית?" שאלה שחר בקלילות, לוחצת על הכפתור עם המספר שלוש, בעוד המעלית מתחילה בדרכה למעלה.
YOU ARE READING
לרגע
Teen Fictionשנה חדשה מתחילה, ושמונה בני-נוער מגיעים לתיכון חדש, פנימייה חדשה, ופותחים דף חדש. הם מקווים להצליח, להנות, להכיר חברים, להתאהב... כיתה י' היא לא כיתה קלה, בעיקר כשאתה רחוק מהבית. כל אחד מבני החבורה עומד לעבור אתגרים לא פשוטים - אהבות אסורות, נגינה...
