לרגע

לרגע - פרק 29

הי לכולם :)

רק עוד ארבעה פרקים עד לסוף של 'לרגע' ... 

האמת שאני עובדת עכשיו על סיפור המשך (ותודה ל

saga53 ;)

ואם ילך טוב אני אעלה גם אותו, ואני מבטיחה שהוא יהיה שובר לב ומסובך כרגיל :)

אבל רק אם ילך חחח

אז הינה פרק 29, אני מקווה שתאהבו ותהנו כי אנחנו באמת קרובים לסוף :')

פרק 29:

"גיא? גיא תכלת?"

"מאי אמרה שהוא ברח מ'פסגות'..."

"איפה הוא היה כל כך הרבה זמן?"

הקולות עטפו את גיא בערבוביה גדולה. היו כל כך הרבה מהם. כל כך הרבה אנשים, לחשושים, מבטים, עיניים נעוצות בו בתדהמה ובזעזוע קל. מה הם כבר שמעו עליי? חשב גיא לעצמו. אילו שמועות כבר הספיקו להפיץ? חשב במרירות, בעודו מטפס במדרגות הכניסה לבית-הספר.

"גיא, אחי!" עידו יצא מקהל הבוהים והתנפל עליו בחיבוק. לא, לא טפיחה על השכם או חיבוק בכתף, אל חיבוק של ממש. גיא היה קצת מבולבל. זאת לא הייתה התנהגות רגילה של עידו, או של... כל בחור אחר, בעצם. "שמענו ששחררו אותך לבגרות במחשבים!"

"כן," רטן גיא ופקק את אצבעותיו, לחוץ מעט. "בקושי יצא לי לחזור על החומר. אני מקווה שלא אכשל..."

"יהיה בסדר, אחי, יהיה בסדר," הבטיח עידו. "בוא, נלך אל החדר. חסרת לנו בשבוע הזה!"

גיא חייך חיוך עקום. פתאום הבוהים שעדיין עמדו מסביב כבר לא הפריעו לו. "רגע, תפרט מה בדיוק חסר," ביקש וגיחך, "הנוכחות הכריזמטית שלי? ההומור שלי? או המראה המדהים שלי?"

"בעיקר הצניעות," נשמע קול משועשע מאחוריו, וגיא הסתובב באחת. הילה עמדה מאחור, שעונה על אחד הקירות באולם הכניסה לבית-הספר, שיערה השחור והגלי מפוזר עד למותניה. "היי, באד בוי." אמרה בחיוך שובב.

אולם הכניסה כולו השתתק במשך כמה רגעים. הצופים העבירו את מבטיהם בדריכות בין גיא להילה.

"וואו," פלט גיא לבסוף.

"מה?" היא הסמיקה בבת-אחת והשפילה את מבטה.

"אל תתביישי," גער בה גיא בשעשוע. "פשוט עבר המון זמן מאז שראיתי משהו... יפה." אמר וקרץ לה, והיא הכתה את גבו. "אל תדאגי, זה יעבור לי. עוד מעט אביט במראה, ואת כבר לא תהיי הדבר הכי יפה שראיתי."

היא צחקה והתנפלה עליו בחיבוק. "וואו, גיא, התגעגעתי אליך כל כך!"

"גם אני, בייב," הבטיח גיא, "הלוואי ויכולתי להישאר פה יותר... אבל יש לי בגרות עכשיו."

"ואחר כך?" הילה שחררה אותו ונעצה בו מבט מצפה, "אחר כך תחזור אלינו?"

גיא הביט בה בלי לומר דבר, והיא השיבה לו מבט. הוא התלבט בתוכו מה להשיב, אבל היא כבר חשבה שהתשובה שלילית, ועיניה הכחולות הפכו עצובות. "בייב," הוא לחש לה וחיבק אותה בחוזקה אליו.