לרגע

לרגע - פרק 23

 

פרק 23:

המזוודה הייתה פתוחה לרווחה על המיטה, אבל גיא, גם אחרי שעה של חיטוט וחיפושים בתוכה, לא מצא את הפיג'מה שלו. כל שמצא היה בוקסר עם ציור של משפחת סימפסון, ועם זה הוא ממש לא עומד ללכת לישון, לא כשרותם אתו בחדר.

זה היה יום חמישי בערב. הוא היה בחדר 17, הפעם חולק אותו עם אנשים שהיו, באופן כזה או אחר, זרים לו לחלוטין – עם אופיר הוא בקושי שוחח מחוץ למסגרת היותו המד"צ הכיתתי ועם אמיר ורותם לא דיבר כבר זמן רב.

"מצאתי!" שאג לבסוף בהתלהבות ושלף מתוך המזוודה גופייה שחורה ומכנסי טרנינג אדומים וקצרים. רוח אביבית נשבה מבעד לחלון. עד לא מזמן היה חמים בחוץ, אבל עכשיו התחיל להתקרר.

רותם ישב על אחת המיטות – המיטה שהייתה של עידו עד לא מזמן, וגיא הביט בה בצער. רק כעת, כשחלק את החדר עם שותפים אחרים, הבין כמה אהב את שותפיו הקודמים, כמה הסתדר איתם, באיזו קלות התחברו כולם. הם אמנם לא היו החברים הכי טובים, כמו פעם, אך נוכחותם של איתן ועידו בחדר חסרה לו. אמיר יצא לא מזמן מהחדר בפנים סמוקות וכשנשאל לאן הוא הולך רק גמגם תשובות נבוכות וברח מהחדר. גיא שאל את עצמו מה זה אומר, אך הניח לו לעת עתה. גם אופיר הסתלק לתגבור בפיסיקה. רק רותם וגיא נותרו בחדר.

מאחוריו נשמע קול רשרוש ואז 'קליק', וגיא הסתובב כדי לראות את רותם מדליק סיגריה. הוא בהה בו ועיקם את אפו. "לא כאן, אח שלי," ביקש ונופף מול פניו, מסיר מדרכו את עננות העשן שכבר החלו לפרוח בחדר.

"אתה לא חולה סרטן או משהו," אמר רותם בשאננות ונשף עוד עשן מפיו, "סתם פוצצו אותך במכות." הוא חייך חיוך משועשע.

גיא נשך את שפתיו. הוא היה מותש אחרי הימים הקשים שעברו עליו והחבורות שנותרו על גופו, כחולות ומחוספסות, עדיין כאבו. הדבר האחרון שהיה מעוניין בו היה ויכוח עם חבריו החדשים לחדר, בעיקר לא עם רותם. "פשוט אל תעשן פה," גער בו בעייפות. "לך החוצה או משהו." ביקש והניח את הפיג'מה בצד, על המיטה.

"ואם לא מתחשק לי?" רותם שלח לעברו מבט מתגרה.

גיא הזעיף לעברו פנים. "אתה מסומם או משהו?" עקץ וטרק את המזוודה. הוא ניסה שלא להתעצבן, אבל רותם ידע מה קרה לו, ובמקום להתחשב העדיף להתגרות בו לריב אתו. זה הרגיז את גיא.

"לא. אני סתם לא מבין מה העניין סביבך," אמר רותם במשיכת כתף. הוא נעמד והתמתח, הסיגריה עוד נעוצה בפיו, וכשהתכופף מעט נפלו ממנה כמה פירורי אפר על הרצפה.

"תפסיק!" קרא גיא וקמץ את ידיו לאגרופים. "המורים עושים היום סיבוב בחדרים, אם הם ייראו את זה – "

"אם הם יראו?" רותם התקדם לעבר גיא בצעדים רחבים וחייך את חיוכו המתגרה. הוא הוציא את הסיגריה מפיו וסובב אותה במהירות בין אצבעותיו, במטרה להפיל כמה שיותר אפר על הרצפה. ואכן, כעבור פחות מכמה שניות, הייתה הרצפה תחתיהם מלאה פירורים שחורים ובולטים. "אז הם יעיפו אותי מפה? כאילו שאכפת לי." רותם נחר בבוז.