לרגע

לרגע - פרק 18

הפרק השבועי עלה! תהנו :)

פרק 18

חודש אפריל הגיע ועמו מזג אוויר אביבי. הטבע סביב הפנימייה פרח וזוגות רבים היו עוזבים מידי שבוע את הפנימייה לאחר-צהריים קצר ומטיילים בסביבה, כמו איתן ושחר, עידו ודנה, וגם אמיר ועינב, שהתקרבו מאוד בזמן האחרון. הם אף הלכו להופעה המדוברת יחד, ומכל עבר דחקו בהם לצאת, ולמרות שאמיר רצה מאוד לעשות את הצעד, הוא התבייש וחשש, ונותר שותק ונבוך.

על אף שזוגות רבים התקרבו וקשרים רבים התהדקו, הפריחה שסביב לא השפיעה על מעיין ושחר, והן עדיין לא דיברו זו עם זו. גם שובל ועידו לא דיברו, ואם קודם הנתק התבטא במבטים נבוכים והתנצלויות חוזרות ונשנות, עכשיו שובל כבר לא הסכימה להסתכל עליו בכלל. היא ידעה שעידו שם לב לכך, ונפגעה כל פעם מחדש כשלא עשה דבר ולא ניסה לחזור ולשוחח עמה. הוא היה שקוע כל כולו בדנה, וזה הכאיב מאוד לשובל, בעיקר משום שבעבר טען שוב ושוב כי הוא אינו מרגיש כלפיה דבר. גם גיא והילה לא חזרו לדבר. כלומר, הילה נהגה לעקוץ אותו בכל הזדמנות אפשרית, וגיא היה זה שנהג בבגרות ושתק לעומתה, אך שום דבר מעבר. כולם ידעו שהנתק בין השניים מכאיב להם מאוד וניסו לעודד אותם לחזור ולדבר, אולם השניים היו נטועים בעמדתם וסירבו לסור ממנה.

רוח קרירה נשבה מבעד לחלונות המטבח כשהילה נכנסה אליו. זו הייתה הפעם הראשונה בה שובצה לתורנות חדר-אוכל, והיא תהתה למה לצפות. סירים רבים כבר עמדו על האש ואחד מן התנורים הרבים שניצבו במטבח צפצף. שולה, הטבחית הראשית של בית-הספר, נכנסה פנימה, מתנודדת על שתי רגליה השמנמנות. היא דחפה את משקפיה במעלה אפה ואמרה, "את. את בתורנות?" דרשה והצביעה על הילה.

הילה הסמיקה והנהנה, מביטה סביבה ותוהה מה עליה לעשות.

"יופי. אני רוצה שתמרחי על הבורקסים ביצה ותפזרי שומשום, ואז תכניסי לתנורים." פקדה. אחר חזרה להסתובב במטבח, חותכת כאן ירקות ומבשלת ספגטי בסיר אחר, תוך מלמולים: "פעם ראשונה שתורן מגיע בזמן... ואיפה השני, אמור להיות כאן עוד אחד – "

בדיוק אז נפתחה הדלת ובחור גבוה מאוד, בעל בלורית בלונדינית וזוג עיניים גדולות וכחולות, נכנס פנימה בהבעת פנים ישנונית ומבולבלת. "כאן זה התורנות מטבח?" שאל גיא בקול צרוד משינה.

"לא, זה בכיתת פיסיקה," עקצה שולה בציניות, וגיא המבולבל עמד להסתובב ולצאת מן החדר, אלא שאז הבין את דבריה וטען: "אבל... זו תורנות מטבח. זה אמור להיות במטבח." אמר, ושולה החליפה מבטים עם הילה, כמו שואלת, "הכול בסדר עם הילד הזה?" אחר פנתה אליו ונגעה בכתפו, מנסה להרגיע אותו. "הכול בסדר, חמודי. אתה במקום הנכון."

"ידעתי," הנהן גיא ופנה להביט סביבו. "אז מה עושים?" שאל. שולה החלה לעדכן אותם במשימותיהם לשעה הקרובה, ובזמן הזה גיא עבר במבטו על החדר. הוא הבחין בהילה. השניים הביטו זה בזו, שותקים, לא זזים ממקומם. הוא הביט בה מרחוק. היא השיבה לו מבט, קרירה, מרוחקת. הוא נאנח ופנה להביט בשולה. הילה עקבה אחר תנועותיו ורצתה לבכות. למה הוא לא עושה משהו? שניהם הרי יודעים שהמצב צריך להשתנות... או שאולי לא? אולי... היה להילה קשה מאוד להגות את המחשבה – אולי גיא כבר לא מעוניין בה או בקשר עמה? היא הפנתה לעברו את גבה ושברה ביצה אל תוך קערה קטנה.