מכה מתחת לחגורה

פרק 4- גוף המתאגרף

אז אחרי שבוע החלטתי, אני חייב ללכת לבר הזה עוד פעם. אני חייב לראות אותה שוב.

אני מגביר את השירים וממשיך לנסוע.

אני לא יכול להתגבר על זה, הבחורה הזו מלווה את המחשבות שלי הרבה יותר ממה שהיא אמורה ללוות.

אני כלכך רוצה למשוך אותה אליי ולנשק את השפתיים המושלמות האלה.

היא עברה לגור במחשבות שלי ומסרבת לעבור דירה. רק מלחשוב עליה הלב שלי דופק כפול.

זין, היא לא יכולה לגרום לי לחשוב עליה כלכך הרבה מבלי שתרצה אותי בכלל. זה לא הוגן.

החיים לא הוגנים, לא שמעת על זה ?

אני מחנה את הרכב המפואר שלי ומביט במראת הרכב לפני שאני יוצא.

״פול, אני נשבע שאם לא היית אני הייתי עובר בשבילך צד.״ אני ממלמל לעצמי.

כשאני נכנס הלב שלי מתחיל לדפוק בקצב מהיר בקצת מהרגיל משום מה.

אני סורק את המקום, שתי לקוחות על הבר, שבע אנשים מפוזרים בשולחנות, הברמן נראה לי מוכר, אני חושב שזה אותו אחד שבא איתה לקרב שלי - אני חושב ששמו היה טום, אולי מאט.

איפה את ?

בלי סיבה מוגדרת העובדה שהיא לא כאן מבהילה אותי קצת.

אני ניגש לאיש מאחורי הבר שקלט אותי ונראה מרוגש. ״פול פארקר !״ הוא קורא. ״אני מת על הימנית שלך !״ הוא אומר. כן גם אני. אני חושב לעצמי בחוסר עניין.

״אתה בעל המקום ?״ אני שואל. ״בכבודי ובעצמי.״ הוא מושיט לי את ידו ללחיצה ואני לוחץ אותה. ״מתי ג׳ורדן אמורה לעבוד ?״ אני שואל. ״היא כאן.״ הוא אומר.

אני רגוע.

״איפה היא ?״ אני שואל. ״היא יצאה להפסקה עכשיו.״ הוא אומר ומצביע על יציאה שנמצאת דרך הבר.

בלי מילים מיותרות אני פשוט נכנס אל מאחורי הדלפק ומתקדם לדלת שממולי.

אני רואה אותה שם והיופי המסנוור שלה עושה לי נעים.

אחרי שראיתי אותה עכשיו אני מבין שהיה לי געגוע קטן כשלא ראיתי אותה כבר שבוע. איך לעזאזל אפשר להתגעגע למישהו שאתה בקושי מכיר ?

אני מביט בג׳ורדן שעונה על הקיר עם סיגריה בפה בזמן שהיא מנסה להדליק אותה. היא מביטה בי ולא נראת מופתעת לראות את הפרצוף שלי. ״יש לך מצית ?״ היא שואלת. ״אני לא רוצה שתעשני.״ אני אומר ולוקח לה את הסיגריה שהייתה בפיה. ״מה אתה עושה ?״ זה מעצבן אותה ואני מת על זה.

אני מחליט להתקדם בעוד צעד ומדליק את הסיגריה לעצמי ושואף את העשן לריאות. ״זו הייתה האחרונה שלי.״ היא מנסה לקחת לי אותה אבל אני מרים את היד עם הסיגריה גבוה כדי שלא תגיע ומוציא את העשן שבפי למעלה.