First day of my life - Bright Eyes
בום, אחת לפנים שלו.
הקהל מריע, כולם על הרגליים.
הוא מתעשת ומיד מנסה להכות אותי אבל אני מתחמק במיומנות מהאגרוף השמאלי שלו ומכה אותו בחזהו.
הפעם הוא יציב יותר, אפשר לראות שהוא למד את הלקח שלו. אבל אני פול פארקר, ומה שהוא לא יעשה אני אנצח בסוף. כי אני בלתי מובס.
אני מביט לעבר הקהל, מדמיין שג׳ורדן שם, מחייכת ומריעה עם כולם. ואז אנדרנלין כפול מכה בי ואני מכה אותו שוב, ושוב, ושוב. הוא מנסה לגונן על עצמו אבל הוא לא מספיק, המכות שלי מהירות מאוד.
הוא נופל על הרצפה, אני לא נוגע בו.
השופט מתחיל לספור לאחור, הקהל סופר איתו ביחד. כולם בהתלהבות מופרזת.
אבל הכל נהרג כשהוא מוצא את שארית כוחותיו לקום על הרגליים שלו.
כנראה שיש לי עוד קצת עבודה.
הוא בא להכות אותי בפניי, אני מתחמק. אבל אז הוא מכה שוב, ולא הייתי מוכן לזה.
הראש שלי עף מעט לאחור. סחרחורת מתקיפה אותי, ואיתה תחושה של דם מה גבה שלי.
זה הוא הסיבוב האחרון. בסיבוב הראשון אני הבסתי אותו אבל הפסדתי בסיבוב השני. אני חייב להצליח להביס אותו הסיבוב הזה.
אני לא רוצה להגיע לקרב מול אנטון בלאק כשרצף הניצחונות שלי חומק ממני.
למרות המכה החזקה שקיבלתי אני ממשיך להכות אותו, שוב ושוב ושוב. אני לא עוצר.
הוא לא טוב בהגנה עצמית, לכן קל לי כל כך להמשיך להכות בו שוב ושוב ושוב. כמעט מרגיש לי שהוא לא מתנגד.
הוא מסתחרר ולא מצליח להדוף אותי, ובנתיים אני מרביץ לו כמו חיה רעה חסרת רחמים.
בסופו של דבר הוא נופל והקהל מתחיל לספור לאחור.
הלב שלי דופק מהר, אני מרגיש דופק גם במקומות שקיבלתי בהם מכות. אבל זה לא מעניין אותי.
אני עסוק בלראות אותו לא קם חזרה מהרגליים.
הקהל מתקדם עם הספירה שלו ואין שום סימן בנתיים שהוא עומד לקום מהרגליים.
אל תקום. אל תקום.
אני חושב שהוא מקשיב למחשבות שלי כי הקהל מביים לספור והוא עוד המצא שרוע וכנוע על רצפת הזירה.
YOU ARE READING
מכה מתחת לחגורה
Romanceפול פארקר, מתאגרף מחוזר ומצליח שמכיר את החיים על הצד הטוב ביותר שלהם נפגש במקריות מוחלטת עם ג׳ורדן, בחורה אנונימית שמטלטלת את חייו. מהר מאוד הוא מוכן לעשות מעבר למצופה כדי שתקח חלק במציאות שלו. אבל זה לא כלכך פשוט. דרכו מלאה בכשלונות, טעויות, תהי...
