פרק 25- דו צדדי

1.6K 134 26
                                    

עוד לגימה, לגימה, לגימה. אני ממשיך לשתות מהוודקה שלי.

עבר עוד שבוע, למען האמת ? הוא נראה כמו כל שבוע רגיל שהיה לי לפני שהכרתי את ג׳ורדן קאוול.

השבוע הזה יצאתי לכמה מסיבות, לאחרונה אני צריך אותן יותר מאי פעם, אבל אני משתדל לשתות כמה שפחות, כמו שריק אומר.

אני מקשיב לו בנושא הזה, אחרי הכל זאת הקריירה שלי, אני לא רוצה לאבד אותה רק כי אני אוהב להינות ולהשתכר, היא חשובה לי הרבה יותר מכל דבר אחר.

בין כל הרעשים, התהילה, הבלאגן, אפילו זה שלא קשור אליי, בין כל זה אני מרגיש שלם כשאני מתאגרף. זה האושר הגדול ביותר שיש לי, שאי פעם יהיה לי, זה מה שמשאיר אותי מחובר לעצמי, מה שגורם לי לא להאבד בדרך, שומר אותי מפוקס, שומר אותי אני.

היה לי קרב נגד בויד הגדול, בויד הוא בין המתאגרפים המוכרים ביותר בקרבות האלה. הוא מתאגרף טוב, מתאגרף קשוח לגמרי, אבל די קלטתי את הקטע שלו, הוא מוכר כל כך לא מהסיבה שהוא טוב כלכך, או שיש לו מכות שאף אחד לא יכול לשכוח. פשוט יש לו אופי בולט, שגורם לכולם לשים לב אליו, אופי מחורפן כזה, הוא אחד שדואג לייצר דרמה ולהראות ולהיראות כמה שיותר. אבל נחשו מה ? גם לי יש את התכונה הזאת, ואני מתאגרף טוב יותר ולכן הבסתי אותו, אבל זה היה קרב מאוד קרוב, כמעט והפסדתי.

פעם שניה רצופה שאני מתקרב להפסד, אחרי חודשים שלמים שאני עושה את כל מה שיש לי כדי לשמור על רצף הניצחונות המהולל שלי, לפחות עד שאגיע לקרב שאמור להיות לי עם אנטון בלאק, אני לא רוצה להגיע לשם בתור אחד שרצף הניצחונות שלו נשבר, זה יראה מן חולשה שאני לא רוצה להראות.

אני עושה את כל מה שביכולתי לשמור על רצף הניצחונות הזה, כאילו הוא הבן שלי. אבל מסיבה מסויימת אני כמעט ונופל בקרבות על דברים מטופשים של חוסר ריכוז.

הקרב נגד אנטון מתקרב, לא נותרו עוד הרבה חודשים כמו שזה היה נראה, ולכן ריק החליט להעלות לי השבוע את רמת האימונים שלי, אני לגמרי סובל, וזה לגמרי מהנה אותי. אני מת על הסבל שהספורט גורם לי, הכאב היד הזה של השרירים שלא יכולים לשאת עוד, כשהם רועדים מרוב עומס משקל או מאות תרגילים כמעט ללא הפסקות, זה מכניס בי אנדרנלין מסויים.

בנוסף, גם זמן האימונים שלי עלה, זאת אומרת שאם הייתי מתאמן עם ריק במשל שעתיים, זה הכפיל את עצמו כרגע. אני נהנה מזה, אני אוהב את העבודה שלי. ויש בזה אפילו עוד יתרונות, ג׳ורדן יוצאת קצת מהראש שלי.

כן, היא עדיין שם. באותו מקום דפוק.

מכה מתחת לחגורהOnde histórias criam vida. Descubra agora