מכה מתחת לחגורה

פרק 34- תודה שאת קיימת

אהבה כזו -עידן רייכל

היום הזה היה ארוך, ארוך מידי. אני עייף ומותש.

כשאני פותח את דלת ביתי ונכנס הבית חשוך, אני מאוכזב לא לראות את ג'ורדן, קיוויתי שהיא תהיה כאן, רציתי לבלות איתה את המעט שנותר מהיום הזה.

ואז לפתע אני שומע רעשים.

אני מחיוך לגמרי כי זאת חייבת להיות ג׳ורדן.

״ג׳ורדן ?״ אני קורא בבית ושומע צעדים שמגיעים מהמסדרון.

״היי,״ היא מחייכת אליי. שוב היא מלאה בצבע, היא נכנסה חזק לגמרי לעניין הזה של הציור והיא מתנהגת כמו מקצוענית אמיתית. משתדלת לעשות את זה טוב יותר בזמן הקצר ביותר.

״אני מקווה שלא אכפת לך.״ היא אומרת בחוסר נעימות כשהיא מסתכלת על החולצה שלי שלבשה, שמלאה בצבע לא פחות. ״לא, לא אכפת לי.״ אני מגחך וחולץ נעליים.

״איפה היית כל היום ?״ היא שואלת. ״התגעגעת, מה ?״ הייתי חייב לזרוק את ההערה הזאת לאוויר. ״היה לי אימון בבוקר ואז יצאתי לכמה סידורים ואז שוב אימון בערב.״ אני אומר. ״פעמיים ביום ?״ היא מופתעת. ״לפני אירועים מיוחדים אני מתאמן פעמיים ביום.״ אני אומר.

היא מרימה את גבותיה ומגלה עניין בדבריי. ״איזה אירוע מיוחד יש ?״ אני נאנח ונהיה לחוץ רק מלחשוב על זה שוב. ״הקרב של החיים שלי.״ אני אומר. ״מה כל כך שונה בו מאחרים ?״ היא לא מבינה. ״מי שאתמודד מולו.״ אני אומר. ״הוא מתאבק רציני ?״ היא שואלת. ״מתאגרף.״ אני מתקן אותה ומגחגך. ״וכן, קצת יותר מרציני. הוא השבית לא מעט מתמודדים.״ אני מספר.

״הוא נחשב פסיכופט לגמרי, אף אחד לא מבין איך עוד לא מאשפזים אותו בכפייה או משהו. הוא חולני, ועם זאת הוא נחשב בין המתאגרפים הטובים העשור.״ אני אומר.

לרגע אני קולט שהיא נתקעת לרגע, לכמה רגעים. מביטה בעיניי מבט ממושך. ״מה קרה ?״ אני כווץ את גבותיי. ״תשמור על עצמך, פול.״ היא מבקשת. ״אני אשמור.״ אני מחייך אליה. ״אל תהיה מוכן לשלם כך מחיר כבד בשביל לנצח אותו טוב ?״ היא אומרת. ״אני לא יכול ליישם את זה.״ אני אומר בכנות.

אני תחרותי מידי.

״ואם יקרה לך משהו ?״ היא שואלת. ״אז אני אעבור את זה.״ אני אומר בבטחוו. ״ואם לא ?״ היא מכווצץ את גבותיה. ״למה שאני לא אעבור את זה ?״ אני לרגע תוהה אם היא מפקפקת בי. ״כי אמרת בעצמך שהוא פסיכופט.״ היא משפילה מבט. ״ואני פסיכופט קצת יותר.״ אני מנסה לעודד אותה.