מכה מתחת לחגורה

פרק 5- זמן איכות

Perfect- One Direction

אני מביט בדף הקטן עם מספר הטלפון של אותה אחת שמלווה את הראש שלי בימים האחרונים.

ביקשתי מאד, הסוכן של קלואי שישיג לי את המספר של ג׳ורדן. כמובן שלא סיפרתי לו את הסיבה האמיתית. הרי הדבר האחרון שהוא צריך זה שארצה מישהי שהיא לא קלואי, הוא עושה כסף מהזוגיות המזוייפת הזאת.

אני בוהה במספר ומתלבט אם להתקשר, מסתכל על הדף הקטן והצהוב כאילו הוא יתן לי תשובה.

״זין.״ אני מכה את השולחן בידי ושומט את הדף המזורגג.

אני תמיד יודע מה לעשות, מעולם לא היו לי התלבטויות כלכך קשות על דברים כלכך קטנים. תמיד ידעתי מה אני רוצה.

אבל לפתע אני נתקל ברגש שנקרא אכפתיות. אכפת לי כי היא לא רוצה שאקח חלק בחיים שלה בזמן שאני משתוקק לרגע שזה יקרה.

לעזאזל איתה, אני מתקשר.

אני מרים את הטלפון שלי ומחייג את המספר, אני מרגיש שחזרתי לימי חטיבת הביניים כי הלב שלי דופק כרגע מלדבר עם בחורה.

״הלו.״ הקול שלה מעביר זרמים בגוף שלי. ״ג׳ורדן.״ אני אומר את שמה, זה הדבר היחיד שעלה לי. ״כן ?״ היא משיבה. ״מזהה ?״ אני שואל ונשרר שקט. ״פול.״ היא אומרת לאחר כמה זמן. ״בינגו.״ אני עונה, מרגיש סיפוק שהיא זיהתה. ״איך השגת את המספר הזה ?״ היא שואלת ואני מתאר לעצמי שהיא מכווצת כעת את גבותיה. ״זה משנה ?״ אני שואל והיא נאנחת כשהיא מבינה שזה באמת לא משנה.

״מה אתה רוצה פול ?״ היא שואלת. ״צ'אנס.״ אני עונה בפשטות. ״גם כשאמרתי לך שאני מתעבת אנשים כמוך אתה ממשיך לנסות ?״ היא שואלת, אני מרגיש אותה מחייכת. ״אמרתי לך שאני לא נכנע בקלות.״ אני עונה אני שומע את הצחוק שלה שמעביר בגוף שלי צמרמורת.

שוב חוזר השקט הזה. אני נאנח.  ״דייט אחד.״ אני מבקש. היא שותקת ואני לא מבין מה אמורה להיות משמעות השתיקה הזאת. ״למה את כלכך קשה ?״ הוא שואל. ״אתה מביך את שנינו כאן.״ היא נאנחת. ״להלחם על משהו שאתה רוצה נקרא להביך את עצמך ?״ אני שואל מופתע. ״לא.״ היא מוחה במהירות. ״פשוט-״ היא מרגישה שהיא חייבת הסבר. ״דייט אחד.״ אני חוזר.

שוב שקט, הפעם השקט הזה מבשר לי שהיא מתלבטת, זו לגמרי התקדמות.

״אני לא מאמינה שאני שוקלת את זה.״ היא ממלמלת. כאילו התכוונה לומר זאת לעצמה. ״יש לך חברה פול.״ היא אומרת. ״אל תתייחסי לזה בתור דייט, ג׳ורדן.״ אני אומר בקול עדין. ״תתייחסי לזה בתור-״ אני מחפש בראשי דוגמא טובה. ״זמן איכות להכיר אחד את השני.״ אני אומר. ״אני לא חושבת שזה רעיון טוב.״ היא אומרת. ״אני חושב שזה רעיון מצויין.״

אני שומע עוד האנחה, כזאת שאומרת שהיא לא יודעת מה לעשות או יותר נכון - איפה לקבור את עצמה. ״דייט אח-״ ״זמן איכות.״ אני מתקן, אני שומע אותה מצחקקת מבעד לטלפון. ״תשתחררי.״ אני מבקש. ״אני לא יודעת, פול.״ היא נשמעת מבולבלת. ״את תוכלי ללכת ברגע שתרצי ואם תחליטי שאת לא רוצה דייט נוסף לא יהיה.״ אני מנסה להפיק את הטון הכי משכנע שלי.

השתיקה החוזרת מבשרת לי על עוד התלבטות ואני מרגיש סיפוק רב אפילו שעוד לא הסכימה.

״נצא ואז מה פול ?״ היא שואלת. ״יהיו פפארצי שיתעדו הכל, אתה תחטוף על הראש מקלואי ואני אצטייר בתור עוד אחת שפול פארקר לקח ללילה.״ היא אומרת. ״לא יהיו פפראצי.״ אני מרגיע אותה. ״מאיפה אתה יודע ?״ היא שואלת. ״אנחנו לא נצא, נשאר בבית שלי.״ אני אמר. ״חשבתי שאתה גר עם קלואי.״ היא אומרת. ״יש לנו כאן יחידת דיור, נהיה שם.״ אני אומר בטון רגוע. ״אתה מוצא פתרון להכל, מה ?״ היא מצחקקת. ״עוד לא ראית כלום.״ אני אומר, אני יכול לשמוע את החיוך הקטן שמבצבץ לה. ״מסקרן.״ היא מודה. ״אז את מסכימה ?״ אני שואל בציפייה. ״אחד ?״ היא שואלת. ״אחד.״ אני מאשר. ״רק אחד ?״ היא מוודאת. ״את תתחנני לעוד.״ אני אומר. ״אתה תתחנן לעוד.״ היא  אומרת בבטחון. ״לגמרי.״ אני מודה באשמה.

״טוב, אז אחד ?״ היא שוב מוודאת. ״אחד.״ אני מאשר. ״אחד.״ היא מאשרת אחריי.

אני פצצת אושר מתקתקת שאמורה להתפוצץ ולהפוך לקונפטי בכל רגע. אני מחייך כמו מפגר גמור אבל אני כלכך מאושר.

״מחר בתשע, אני אאסוף אותך.״ אני אומר. ״אני אסמס לך את הכתובת.״ היא אומרת. ״את לא תתחרטי על זה, ג׳ורדן.״ אני אומר בבטחון. ״אנחנו עוד נראה בקשר לזה.״ היא אומרת. ״לגמרי נראה.״ אני עונה מסופק.

השיחה מתנתקת ו- הו פאק, אני לא מסוגל להסביר במילים את הבלאגן שמסתובב לי בבטן.

אני מרגיש את אותה תחושה מספקת שעד עכשיו הצלחתי להרגיש רק אחרי איזה ניצחון מוחץ בקרב מול יריב ראוי.

הלב שלי צועק חזק והגוף שלי מוצף באנדרנלין ו-

יש

אני שר שיר שאני אוהב ומאגרף את האוויר בניצחון כהרגלי.

אני מוצף אנדרנלין שאני משוכנע שלא ירד בזמן הקרוב אז אני מחליט שכדאי שאני אצא להתאמן קצת. בכל זאת בלאק לא יביס את עצמו, ולא קיימת האופציה שאני אפסיד.

אני לובש את אחד ממכנסי הספורט שלי ושם מעליי חולצה פשוטה וג׳אקט כי בכל זאת אי אפשר להתעלם מהמזג אוויר המקפיא שבחוץ.

אני מחליט לוותר על החדר כושר ועל ריק ולעשות ריצה על הים.

אני טוחב את האוזניות לאוזניי וברגע שאני שם את הרגל מחוץ לבית אני מתחיל לרוץ.

אני נושם בצורה סדירה במשך הריצה, לא עוצר לרגע, עובד על הסיבולת שלי.

אבל בנתיים הראש שלי עובד על דברים אחרים לגמרי.