מכה מתחת לחגורה

פרק 14- קלשאות על תחנות רכבת

״אלה המפתחות.״ האישה הפלרטטנית שמכרה לי את הדירה מעבירה את המפתחות אל ידי. ״תתחדש.״ היא מחייכת. ״תודה.״ אני מחייך חיוך יבש ומסמן לה לצאת.

וואו, הכל קרה מהר מאוד. כל המעבר, השינוי. כאילו ספרתי עד עשר והתחלתי חיים חדשים לגמרי.

אני אוהב את זה.

זה המקום שלי עכשיו. אף אחד לא מתערב לי בחיים, אף אחד לא נכנס לכאן ללא רשותי. נגמר העידן שקלואי מתערבת בחיי, שהיא מביאה חברות בזמן שאני בעיסוקים פרטיים שלי.

פאק, שכחתי כבר מה זה להיות לבד וכמה זה טוב לי. פתאום אני מצטער שלא נקטתי בצעד הזה עוד לפני כן וכל זה רק בשביל התקשורת המזויינת.

הריח המחודש של הספה ושל הדברים הבודדים שהוצאתי מהקרטונים מבשרים לי שאני לגמרי בהתחלה חדשה.

המעבר הזה היה מהיר מהצפוי, או שפשוט הוא הרגיש מהיר כל כך.

חודש וחצי.

חודש וחצי עברו מאז שהחלטתי על השינוי שלי, חודש וחצי עברו מאז שנפרדתי מקלואי, חודש וחצי עברו ועדיין לא דיברתי עם ג׳ורדן למרות שהיא כל מה שעבר בראש שלי.

ידעתי שלדבר איתה על זה בטלפון לא הולך להיות רעיון מוצלח אז החלטתי שאני חייב להפגש איתה. אבל המעבר המהיר והחודש וחצי העמוסים האלה בקושי אפשרו לי ללכת לאימונים.

ועם כל הכבוד לג׳ורדן, הו, ויש כבוד, האימונים שלי הם מעל הכל.

יש לי הרגשה טובה פה פתאום, כאילו אני חופשי יותר.

אני מתיישב על הספה החדשה ומביט מסביב בדירה הקטנה מלאת הקרטונים ופותח את הטלפון ורואה את עשרות הכתבות שמבשרות על הפרידה שלי ושל קלואי - כמובן שקלואי אימצה את הרעיון שלי ונתנה להם את המידע שהיא זרקה אותי בסוף, אבל למעשה זה לא באמת אכפת לי.

הדבר היחיד שאכפת לי הוא אם ג׳ורדן שמעה על הבשורה או לא.

אני מחכה כלכך לרגע שאפגוש אותה, יש לי כלכך הרבה מה להגיד.

לפעמים נדמה לי שאני פסיכופט, שאני עושה את כל זה רק בגלל שאני רוצה מישהי. אבל אני עושה את זה גם בשביל עצמי - נהייתי כלכך מאושר מהרגע שעזבתי את הבית של קלואי והחלטתי שאני משנה את כל סדר החיים שלי.

תחושה של חייל משוחרר מעט אני מניח. תחושה טובה כלכך.

אני לפתע מקבל הודעה מריק.

״אתה מסתדר ?״

״כן, תודה בן אדם. הצלת אותי.״

ריק היה בשבילי בכל התקופה העמוסה של החודש וחצי ההזויים האלה. בכל המעבר הדפוק הוא נתן לי לאחסן אצלו את כל הבלאגן שלי, ואפשר להגיד שהוא איחסן גם אותי על הדרך.