מכה מתחת לחגורה

פרק 33- מצב קרב

Whatever it takes- Imagine Dragons

אני יושב בחדר אימונים של ריק יחד איתו עם תפוח ביד. ״אתה יודע מה התאריך היום ?״ הוא שואל לרגע. ״שבע עשר בדצמבר.״ אני עונה ולוקח ביס גדול. ״אתה יודע מה יש בעוד שבוע בידיוק ?״ הוא מוודא.

כן, אני יודע בידיוק מה יש בעוד שבוע. יש לי את הקרב החשוב ביותר של הקריירה שלי. הקרב מול אנטון בלאק.

״הקרב הגדול.״ אני עונה. ״מעולה. אז אתה מוכן בבקשה להסביר לי למה לעזאזל אתה יושב ואוכל תפוח במקום להתאמן ?״ הוא מכווץ את גבותיו ואני לוקח עוד שלוש ביסים מהירים מהתפוח וקולע אותו לפח שבפינה.

״א-״ הוא מתחיל. ״אני צריך את הזירה.״ אני קוטע אותו. ״קדימה, תביא את המגנים.״ הוא אומר.

הרבה זמן שלא התאמנו בתוך הזירה, בעיקר בגלל שסדקתי לריק את הצלעות בפעם האחרונה ולקח להן זמן להחלים.

בזמן הזה השתדלתי להתאמן הרבה יותר עם שקים מאשר לעשות תרגילים לחיזוק השרירים שלי, בעיקר כדי לחפות על חיסרון הזירה שהיא למעשה החלק הכי חשוב באימונים.

אני מביא את מגני הפנים, הכפפות ומגני השיניים ואנחנו לובשים אותם על עצמנו.

״מוכן ?״ ריק מוודא. ״אני מוכן.״ אני נדרך ומזדקף. ״קדימה.״

אנחנו נכנסים לזירה וכל אחד מאיתנו נעמד בפינה אחרת שלה.

״אם כואב לך, אתה רוצה שאני אפסיק, כל דבר... תגיד מיד.״ אני מבקש, עוד דואג לשלום הצלעות שלו. ״אני לא תינוק, פול.״ הוא מנסה להסיר דאג מה מליבי.

הוא מאגרף לרגע את האוויר. ״קדימה. תן את כל מה שיש לך.״ הוא פוקד.

אני מתעשת ונכנס ל׳מצב קרב׳ שהתאמנתי עבורו כל כך הרבה.

אנחנו אחד אל מול השני, מרוכזים וממוקדים.

הוא מסמן לי עם העיניים שהתחלנו ואני מתחיל ללכת צעד קדימה, צעד אחורה, שלושה צעדים קדימה, צעד אחורה, מאין ריקוד כזה שעוזר לי לקלוט מתי אני יכול להכות את היריב.

אנחנו מגנים על עצמנו, אני פותח במכה הראשונה, לפני שאני מצליח לגונן על עצמי שוב, ריק מנצל את זה ומכה בי בחוזקה אבל אני מתעשת מהר. ״ריכוז.״ הוא זורק את המילה הזו לאוויר. אני מגונן על עצמי ושולח את הימנית שלי לפנים שלו.