מכה מתחת לחגורה

פרק 30- ציורי קיר

אני נוקש על הדלת ואני שומע מרחוק צעדים מתקדמים לכיוון הדלת.

ג׳ורדן פותחת לי את הדלת בחיוך ושיער פרוע. ״הגעת.״ היא אומרת, לא בטוח אם היא מופתעת או לא. ״אם קבענו אז קבענו, לא ?״ אני מחייך אליה והיא זזה מפתח הכניסה ומסמנת לי להכנס.

כשאני נכנס אני שומע שירים נעימים ברקע, אני מביט בציור הקיר שהיא עובדת עליו, היא התקדמה הרבה מהפעם האחרונה שראיתי אותו. החלק הזה של הבית מבולגן לגמרי, מלא בעיתונים על הרצפה, צבעים ולכלוך.

ושלא נדבר על איך שג׳ורדן נראת כן ? כולה מלאה בצבע, כאילו שינתה את דעתה לגבי ציור הקיר והעדיפה לצייר על עצמה.

״לשתות משהו ?״ היא שואלת. ״רק מים.״ אני אומר והיא ניגשת למטבח, בנתיים אני בוהה בציור.

היא הספיקה להוסיף כמה דברים עם העיפרון, דברים שלא ראיתי פעם שעברה. הכל מדויק כל כך, היער שציירה נראה אמיתי אפילו אם הוא עוד לא נצבע במלואו. 

הכל מדויק, מדויק מידי אפילו. אם מתעמקים אפשר אפילו מידי פעם למצוא תולעים קטנות על עלים מסויימים.

הציור צבוע יותר מהפעם הקודמת, חלק עדיין מסורטט בעיפרון. פינות ומקומות מסויימים החלו להצבע בירוק וחום.

ג׳ורדן חוזרת עם כוס מים בידה, אני ממשיך לבהות בציור שלה. ״מה דעתך בנתיים ?״ היא שואלת ובוחנת את הקיר יחד איתי. ״וואו.״ זו ההגדרה המדויקת ביותר שיש לי. ״יש עוד הרבה עבודה. היא אומרת ולוקחת מכחול דק ומוסיפה לקרטון קטן עוד כמה גוונים של ירוק ומערבבת אותם במיומנות.

אני נעמד מאחוריה ובוהה בה ובציור שעשתה, מהופנט. ״מתי התחלת לצייר ?״ אני שואל. ״בגיל ארבע עשרה בערך.״ היא משערת. ״הייתי גרועה.״ היא צוחקת. ״ותראי אותך היום.״ אני אומר ומלטף את כתפה.

עוברות כמה דקות, בהן אני צופה בג׳ורדן פועלת עם כמה מכחולים, צובעת בצורה מדוייקת ואחידה, נותנת לציור יותר חיים.

״למה את לא הופכת את זה למקצוע ?״ אני שואל. ״שטויות, זה לא יכול להיות מקצוע.״ היא אומרת בטון מזלזל. ״אני רציני.״ אני אומר. ״גם אני.״ היא מסובבת את מבטה אליי, מראה לי עד כמה.

הו כן, היא רצינית.

״ואני חשבתי שאת מבינה עניין.״ אני נאנח. ״אני צריכה כסף, פול. אין בזה כסף.״ היא אומרת. ״הלוואי והיית מבינה כמה את טועה.״ אני אומר. ״אני לא, בודדים האנשים שמצליחים בזה ונהיים מיליונרים.״ היא אומרת בטוחה.