מכה מתחת לחגורה

פרק 16- היצרים של פול

״סיימתי.״ אני ממלמל כשאני מסיים לתלות את שק האגרוף בבית החדש שלי.

סיימתי את כל הארגונים, כמובן שבעזרת ריק, המנקה שלי, ולילות חסרי שינה. אבל סיימתי.

אני לוקח את בקבוק הוודקה שליווה אותי במשך היום.

השעה כבר מאוחרת, אבל זאת לא השעה שעושה אותי עייף, גם לא העבודה הקשה על הבית.

אין לי מצב רוח לאחרונה, אני חושב שהסיבה שלי למצב הזה היא די ברורה בשבילי - ג׳ורדן קאוול.

שום דבר לא קרה כמו שתיכננתי, והכל נדפק. לקחתי סיכון גדול בבחירות שלי ואחת מבין הסיבות הגדולות ביותר היא ג׳ורדן. שציפיתי בכל כולי שברגע שאני אודיע לה שאני וקלואי זה היסטוריה היא לא תתנגד לצאת איתי לדייט, אבל מישהו אחר תפס את מקומי. משום מה זה משפיע עליי באופן כבד יחסית.

אני לא רגיל להתלונן - להפך. במשך המון פעמים אכלתי חרא מהתקוות והציפיות שלי, כך שאני כבר רגיל. אבל הפעם זה גרוע בהרבה מסיבה שאני לא בידיוק מבחין בה.

זאת אומרת, אני יודע מה הסיבה - ג׳ורדן, כמובן. אבל אני לא מבין למה אני מגיב בכזאת דרמטיות שלא אופיינית לי בשום צורה.

אני שונא את ההרגשה הזאת.

אני לוגם עוד מהבקבוק הגדול ומתיישב בספה שלי, מתעסק בטלפון.

אני חושב שזה משפיע עליי הפעם מהר מהרגיל, אני מרגיש כמה חושים שזזים קצת ממקומם, מתנערים ומתערפלים במקצת.

אני מקבל צלצול טלפון. השם של אווה היה כתוב על הצג.

עוד לפני שאני עונה זו לא בעיה לדעת מה היא רוצה ולמעשה, זו סיבה טובה מספיק כדי להתקשר.

אני עונה ומטה את ראשי לאחור. ״כן ?״ אני שואל. ״בוא.״ הקול השובבי שלה מעיד שלא טעיתי בסיבה שחשבתי שהיא התקשרה. ״הו, כן.״ אני מצחקק ומנתק.

זה לגמרי בא לי בול. אני צריך את זה עכשיו. לשתות, להשתחרר, לשכוח קצת מהכל, מג׳ורדן, לשים את הכל בצד.

או לייתר דיוק לשים את היצרים שלי באמצע.

אני לוגם מהוודקה שלי ומתקדם לעבר הדלת, יוצא ממנה כמו זומבי ומתקדם לרכב שלי.

צלם פפראצי מצלם מרחוק, מתחיל להתקדם לעברי, עומדת לצידו מישהי - אני מתערב שזו כתבת.

הם עוד לא עברו את שלב הפרידה שלי ושל קלואי ? זה נמשך כבר יותר מידי זמן.

״פול !״ הקול הנשי של הבחורה שהתקדמה איתו צועק לעברי, היא מתקדמת אליי כמעט בריצה.

אני אוחז בראשי בעייפות, אין לי כוח לשטויות האלה.