מכה מתחת לחגורה

פרק 22- צלעות החמאה של ריק

No one compares to you- Jack & Jack

״אני רואה שחזרת ובגדול !״ ריק נראה מאושר. ״לגמרי.״ אני אומר בהתנשפות, בזמן שאני מכה את השק הקטן שעובד על מהירות האגרופים שלי. ״אני-״ אני מתנשם. ״אני רוצה את הזירה.״ אני אומר.

בפעם האחרונה שעליתי על הזירה הייתי מבולבל, הייתי טרוד, כל מה שעבר לי בראש היה ג׳ורדן, היא גרמה לי להכות בזמנים לא נכונים, סוגי מכות לא נכונות לסיטואציה, להיות חסר סבלנות, להיות לא מרוכז.

זה נגמר.

״את הזירה ?״ הוא שואל מהסס. ״כן את הזירה.״ אני קופצני במיוחד היום. הוא מביט בי ובוחן את רמת הרצינות שעל הפנים שלי, זו הייתה לגמרי רמה גבוהה של רצינות.

הוא מסמן לי לשים את המגנים ואני שם אותם.

״מה קרה ?״ הוא שואל, הרבה זמן שהוא לא ראה אותי ככה, כמו שהייתי לפני שהכרתי את ג׳ורדן שהשפיעה על החיים שלי הרבה יותר ממה שאי פעם חשבתי שהיא השפיעה. ״אני משוחרר.״ אני אומר. ״משוחרר ?״ הוא לא מבין. ״אני חושב שאני לא רוצה את ג׳ורדן יותר.״ אני מרגיש גאווה בין המילים שלי. ״מה גרם לך להגיע לזה ?״ הוא מופתע, מהמהירות שהדברים קרו. הרי לפני כמה ימים חיפשתי אותה בכל בחורה שפגשתי. ״היא אפס.״ אני לובש את מגן הפנים.

״קדימה.״ אני מתרומם ונכנס לזירה ואחריי ריק. ״מוכן ?״ הוא שואל. ״אין מוכן ממני.״

הוא סופר לאחור משלוש עד אחד, ואז אנחנו מתחילים באימון.

״לא למהר.״ הוא מדריך אותי, אננ מגונן על עצמי תחילה.

הוא מעיף אגרול אחד לכיווני, אני מתחמק במהירות, כך גם אם שני האגרופים הבאים.

אני מכה את פניו, כלומר, את מגן הפנים שלבש - בכל זאת זה אימון, אני לא רוצה שריק באמת יפצע.

אני נותן את הימנית שלי פעמיים, אבל הוא מתחמק מהם בזריזות.

הוא מכה את החזה שלי, אני מועד לאחור.

״מיקוד.״ הוא פוקד. אני מכה אותו בצלע, אני רואה אותו נופל על הרצפה ומתקפל.

הוא מתחיל לצרוח בכאב.

״אתה בסדר ?״ אני שואל בלחץ בזמן שהוא כורע על הרצפה ואוחז במקום שבו האגרוף הלוהט שלי פגע בו. ״אני לא יודע.״ הוא מכווץ את פניו בכאב. הוא מתחיל לצרוח בכאב באופן שמלחיץ אותי. ״אני אתקשר לאמבולנס.״

תוך חצי שעה מצאתי את עצמי בבית החולים הקרוב ביותר רב עם הפקידה שתחליף לו את החדר עם הזקן שמיילל ולא נותן לריק לנוח.