היי כולם!
עבר זמן מה מאז שפרסמתי לאחרונה. מצטערת על העיכובים! אני משתדלת לכתוב את "החיה" מתי שאני יכולה אבל קצת עמוס פה. אפרסם מתי שאוכל 3>
ניסיתי לבדוק עוד כמה פרקים נשארו לכתוב בפרויקט הזה, ואני מאמינה שהפרויקט יסתיים בפרק 55 + סוף דבר לאחר מכן (טפו טפו טפו). אז בבקשה תהיו סבלניים, זה מגיע!
נתראה בפרק הבא, חברים! (הוא כבר מוכן, אז יגיע שבוע הבא~)
~~~
אדם חשב שראה הבזק למול עיניו, אבל עם מצמוץ מהיר, הכל נעלם כלא היה.
שוב הוא היה שם, עומד בפיסת הגינה שלו מעל לדשא הרטוב עם הנרי בזרועותיו. לבו היה מלא, נרגש. גופו נשטף בתחושות תזזיתיות ומשביעות. בפיו היה טעם מתוק שלא יכל להיעלם בעד שום מחיר בעולם - לפחות כך חשב, עד הרגע בו הבין שהידיים האנושיות מנגדו רעדו בחוזקה.
"הנרי?" הוא שאל, ממצמץ בבלבול.
אבל השאלה שלו נתקלה בדממה מוחלטת.
לקחו לו מספר רגעים לפני שהבין שבאחיזתו, הנרי לא עשה דבר חוץ מ -
" - הנרי - אתה רועד?" אמר בשאלה, מופתע מהמילים שיצאו מפיו באותו הרגע, מטה את ראשו בתמיהה. הוא ניסה למצוא בעיניו את פניו של הנרי אבל לא הצליח. "מה - ?"
ואז הנרי הפסיק לזוז לחלוטין מנגדו, כמעט כאילו נדם.
"הנרי?"
"אתה יכול - אה - לשחרר אותי?"
השאלה הנרעדת הותירה את המפלץ חסר מילים; הקול של הנרי בהחלט לא נשמע כפי שנשמע לפני מספר רגעים בודדים, שליו בזרועותיו לחלוטין. היצור ניסה לחשוב אחורה ולנסות להבין מה קרה במספר השניות החולפות, משותק מבלבול.
אי אז, הנרי הדף מנגדו. ידיו היו לא יציבות, כשעשו את זה, חזק מספיק שהיה אפשר לחשוב שניסו לקרוע את הנרי מתוך אחיזתו של אדם - גם אם לעולם לא היו מצליחות לעשות כן.
כשאדם ניסה להסתכל על הימאי לשעבר, פניו של האנושי, המושפלות מטה, הסתתרו מתחת לבלורית צבועה בדבש. "אני לא רוצה לגעת באף אחד כרגע," הוא נשף, מילותיו כבדות כפי שהיו שקטות. "אני מצטער, בבקשה..."
המפלץ היה כל כך מוסח ומלא בשאלות מהתנהגותו המוזרה של הנרי, שאפילו המועקה בוששה להגיע ולמלא את קרביו כפי שהייתה צריכה. "מה קרה? עשיתי...?"
"לא - לא, זה לא אתה." אדם ראה אז; על שפתיו של הנרי הייתה נקודה אדומה.
כל כך חסר מילים ומלא בתהיות, הוא מצא את עצמו מציית. כורע מטה ומשחרר את אחיזתו מהנרי ברגע שהרגליים של הלה מצאו את האדמה.
האנושי קרס באחת.
"הנרי!" אדם מיהר לתפוס בו שוב, גם אם לא הצליח לעשות כן לפני שנחת.
YOU ARE READING
החיה. (MaleXMale)
Romance•הושלם• הדלתות הגדולות של טירת החיה קרסו פנימה לילה אפל אחד. מאחוריהן, ניצב לו גבר עצבני. גבר עצבני שחיפש את אחותו האהובה כבר שבוע. גבר עצבני שבילה את הימים החולפים בדאגה בלתי נגמרת. גבר עצבני שלקח בעברו כמה וכמה שיעורי אגרוף מהימאים ההגונים ביותר ב...
