החיה. (MaleXMale)

45 | לבו של מפלץ

האנושי הטה את ראשו לעומת המפלץ. הם ישבו כך כמה רגעים ארוכים למדי; דממה מוחלטת, היעדר תזוזה. היצור נראה כבוי ככל שיכל להיות, ישוב למול הנרי אבל כאילו מסרב להכיר בנוכחותו; העיניים הכהות והחייתיות שלו היו ממוקדות על זוג ידיו העצומות והפרוותיות, שנגעו ברצפה.

הן היו מכווצות לאגרופים.

הנרי הישוב בזקיפות, מאידך, מצא שמילים התקשו לצאת מבין שפתיו שלו. איזו סיטואציה איומה, חשב לעצמו, מחשבותיו יחסית שלוות גם אם מלאות עד הסף. סיטואציה איומה אליה נכנסתי מרצוני, הבהיר לעצמו. בעמדה הזו, המשקל של המצב שקע באחת על כתפיו, ורגשותיו של מסייה חיה שבו והפכו ברורים, מותירים את הנרי מתוח.

האוויר היה צפוף להחריד.

"מסייה חיה נראה עסוק. ועייף למדי." הרשה לעצמו להעיר בנונשלנטיות.

למרות שההערה ניסתה לרכך את הרוחות, אולי היא הייתה שקופה מידי; עיניו הכהות של החיה מצאו אותו בתמורה, מסתכלות עליו בכהות כזאת שמלאה את לבו בחשכה. הן לא אמרו דבר בפירוש, אבל הנרי ידע מה ניצב מאחוריהן. הוא ידע והבין היטב.

והתעלם.

הנרי חתם את מחשבותיו מאחורי חיוך קצת יותר גדול. "אתה לא אמור להיות ערני יותר אחרי שינה כזו ארוכה?"

כמה רגעים של שתיקה חלפו, וזה כבר שיתף פעולה; "אני מניח..." השיב בכבדות. העיניים החייתיות סטו מעל להנרי פעם אחת נוספת שעה שהמפלץ הפטיר בביטול: "זה מרגיש כבר כמו יום ארוך, אבל השמש עדיין במרכז השמיים."

"אתה נשמע זקן יותר ויותר מיום ליום."

המפלץ נאנח, נראה מהורהר למדי במחשבות; עיניו פנו לעבר מקור כלשהו שהנרי לא ראה. רצף המחשבות נקטע במבט חד שנורה בחזרה לעבר הנרי. "אתה לא אמור להיות עסוק בעצמך?" שאל היצור בטון חד מהרגיל.

למרות שהנרי הקפיד להגיב בהטיית ראש תמימה ככל האפשר, הוא הרגיש את כתפיו נדרכות בתגובה לחספוס האפל בקולו של החיה. היה בקולו משהו כמעט מצווה, כמו שהיה כשהמפלץ דיבר אל משרתיו. מה שכן, הטון הזה בדרך כלל לא הזיז את הנרי מתחתית קרביו כפי שזה עשה הפעם; היה בו משהו יותר נועז.

הנרי לא ידע אם זה הכעיס אותו או הרתיע אותו.

בהתעלמות מהדברים הנאמרים, בין כה וכה, בפנים ידע שזה לא היה המקום שלו להגיב. הוא לא היה בטוח איך לגשת לשיחה הזאת, וללא ספק, היה חכם יותר לשמוע את דבריו של החיה לפני שיחליט על תוכנית פעולה.

במיוחד כשההתנהגות של המפלץ הייתה כל כך... בלתי סדירה.

היצור כנראה הבין שהנרי לא ידבר, והחליט להסביר את עצמו: "יש בפניך יום מאוד גדול מאוד בקרוב, אחרי הכל."