השמש ריחפה על עפעפיו כבר כמה דקות ארוכות. הוא היה מודע לזה, מודע לזה באופן מוחלט; אבל סירב לפקוח את עיניו. הייתה בתוכו תחושה מאוד חדה שברגע שיעשה את זה, משהו, יהיה מה שיהיה, יקרה. דבר מה שלא היה מעוניין שיקרה. מוחו היה ריק ככל שיכל להיות, חסר כל מחשבות, אבל הייתה תחושה בודדה שעמדה לו בגרון והזהירה אותו - לפחות מפני זה.
ברגע שעיניו יפקחו, ידע, משהו יקרה.
והוא לא עשה כן עד ששמע תזוזה. תזוזה חדה וברורה שגרמה ללב שלו להיקרע מחזהו העצום וכבר זינק במקומו הלא הנוח ופקח את עיניו הכהות לרווחה. ומבעד לחלונות שטופי השמש, הוא ראה בבירור: דמות אחת, ישובה במקומה על גבי המיטה במרכז החדר. שיער דבשי למראה פרוע מסביב לראשה, קשור רק בקושי בזנב סוס. עיניים מצומצמות היטב. פנים חסרות כל הבעה.
המציאות של יום האתמול מילאה את ראשו של אדם באחת.
"הנרי!" הוא אמר בחדות, מושך באחת את זוג עיניו החצי פקוחות של הימאי אל דמותו המסורבלת והגדולה. ממקומו, חצי על הכורסה חצי על הרצפה, אדם הלא ער במיוחד ושמוט הגפיים בקושי חשב לפני שפלט: "אתה בס...?"
הוא בלע את המילים שלו כעבור רגע. עדיין רק בקושי ער, יכל רק לנער את ראשו ולאסוף מחדש את מחשבותיו. עתה, הכל התחבר וראשו התאחה, מזכיר לו בדיוק איפה נמצא. מה היה מעמדו באותו הרגע, ומה בדיוק...
קרה...
ההבנה זלגה במורד פניו במהירות לא נעימה. עיניו מלאות החרטה מצאו את אלה האטומות למראה של הנרי.
"...בסדר?" השלים הימאי, עם חוסר הנעימות האיומה התלויה באוויר. הוא נשמע כמעט ולא אנושי כשדיבר, ובהחלט מודע לחלוטין למילים שנפלטו מפיו של אדם. ראשו סב קלות, מתיישר לעבר היצור הישוב על הספה.
המפלץ מצא את עצמו מרצין, טעם מר מילא את פיו.
הנרי חייך. זה היה חיוך קלוש, כזה שלא באמת מצא את עיניו. "אני פשוט קצת... המום." הרחיב האנושי בכנות שהתאימה לו מצד אחד אך מאידך לא בכלל. ידיו היו בחיקו, לופתות את השמיכה שלו. לא רחוק מהנקודה בה הרגליים של הנרי נקטעו לטובת גדמים.
"אה." אדם מצא את עצמו אומר. הרבה דברים סותרים מילאו אותו, גורמים למילים להיתקע בגרונו ולמחשבותיו להתפזר בראשו. "כמובן. זה מובן. אני - אני מצטער."
"...על מה?"
לכמה רגעים, שררה שתיקה בעקבותיו מילותיו החדות של הנרי. אדם מצמץ שוב ושוב והתעורר אט אט. מסתדר מחדש במקומו, מתיישר. קולט יותר ויותר את המציאות. "...אני לא בטוח." הודה לבסוף, מרגיש מושפל ומבולבל בו בזמן. מלווה את הדמות האנושית במבטו הגדול והסתור.
הנרי גיחך. לא בכנות - כפי שתמיד עשה. זה הרגיש כמעט רגיל, ואדם מצא את זה מטריד יותר מכל; אפילו יותר מהתגובה הלא ברורה של האנושי עם בוא הבוקר, שבליל האתמול היה שכוב בבריכת דם וזעק את חייו. אחרי הכל, ידע , הנרי היה אדם שאף פעם לא היה אפשר לדעת את לבו כהלכה. זה שזה היה רק קצת יותר ברור עכשיו... לא אמר כלום.
YOU ARE READING
החיה. (MaleXMale)
Romance•הושלם• הדלתות הגדולות של טירת החיה קרסו פנימה לילה אפל אחד. מאחוריהן, ניצב לו גבר עצבני. גבר עצבני שחיפש את אחותו האהובה כבר שבוע. גבר עצבני שבילה את הימים החולפים בדאגה בלתי נגמרת. גבר עצבני שלקח בעברו כמה וכמה שיעורי אגרוף מהימאים ההגונים ביותר ב...
