ברקים ורעמים עקבו אלה אחר אלה בלילה ההוא.
"מסיג גבול." חלפו הלחשושים. "יש פה מסיג גבול!"
זה היה ערב קודר מאין כמוהו, ערב שהשתייך לימים לקראת החורף הקר והאיום ביותר זה עשור שלם. בערב שכזה, הטבע לא חש כל רחמים; בתים רעועים מספיק קרסו עד היסוד, עצים נתלשו משורשיהם ואנשים שיצאו החוצה היו עשויים לגזור על עצמם גזר דין מוות. השמיים האפלים אמנם התמלאו בצבע מפעם לפעם, אבל בין ברק למשנהו נותרו צבועים בדיו השחורה של האל.
ביערות הצפופים, בין עצי אשור ואולמוס שנכרכו יחדיו ונמתחו לגובה, הגשם והרוח ניגנו יחדיו סימפוניה שהתנפצה על קירות אבן עצומים; קירות השייכים למבנה עתיק יומין. זאת הייתה טירה המוקפת בגינה פרועה ולא מטופחת, ובלילה המדובר היא נראתה נטושה ובודדה כפי שנראתה יום וליל זה שנים רבות. במבט ראשון, שני או אפילו שלישי, הטירה המדוברת באמת ובכנות הייתה תמימה למראה; בלילה הזה, תחת הגשם השוטף, לא נראתה מאובקת כרגיל, אלא פשוט סדוקה ומוזנחת... אבל למעשה, הטירה, שהייתה שקועה היישר בתוך היער הצפוף, נשאה עמה יותר מן המצופה.
אחרי הכל, מהיער העבות שמסביבה ואל העיירה הסמוכה התגלגלה לה שמועה. שמועה שדיברה על הטירה הזאת בדיוק.
שמועה על חיה.
בין כותלי הטירה האפלה, כלים קרקשו יחדיו אלה מנגד לאלה. רובם ניצבו בצייתנות במקומם הראוי, אך מי שהיה בטווח ראייה אל דלתות המהגוני הגדולות שהתנוססו בפתחה, הקפיד להסתכל עליהן באדיקות. לא מעט זוגות עיניים ננעצו לעבר הדלתות, ממש כאילו יוכלו לראות דרכן לו רק ינסו, ולא סתם; כי למרות הרעמים, הגשם והרוח, היה אפשר לשמוע משהו אחד, משהו שהיה גורם לשיערות של האנושיים לשעבר לעמוד באחת.
צעדים. בלילה שכזה.
ללא ספק, היה בלתי אפשרי לטעות. הם נשמעו לצד הגשם חסר הרחמים, מהדהדים על גבי מדרגות האבן החלקלקות שבחוץ. הם לא היו כבדים למדי, או נוקשים, ולא היה ברור למה תושבי הטירה יכלו לשמוע אותם טוב כפי ששמעו, אבל הם יכלו לשמוע כל צעד היטב מקודמו.
ואז הם נדמו.
מכה אדירה נשמעה, ושתי הדלתות חרקו פעם אחת. המכה הייתה כל כך עצומה, מהדהדת בין קירות האבן ומותירה את הדלתות לשקשק בתגובה.
שתי הדלתות חרקו פעם שנייה; המכה אלימה וקולנית ממש כמו קודמתה, זורעת פחד בלבבות המשרתים הקוראים בבהלה. כל מי שניסה, תחילה, לנוע ממקומו המיועד, עתה שב אליו במהירות שיא.
שתי הדלתות נכנעו בפעם השלישית וכמעט ונתלשו מעל ציריהן שעה שקרסו כלפי פנימה. משב הרוח טרק אותן לתוך החדר וכמעט הפיל כמה מהכלים הנרגשים - את אלה שמזלם הרע הציב אותם בכניסה. האוויר האלים הביא עמו תוצאה ישירה בין הקירות; נרות כבו, חפצים התהפכו על צדיהם ומתלה המעילים המסכן קרקש במקומו, מנסה לשוב ולהתאזן על רגליו הצפופות.
ESTÀS LLEGINT
החיה. (MaleXMale)
Literatura romàntica•הושלם• הדלתות הגדולות של טירת החיה קרסו פנימה לילה אפל אחד. מאחוריהן, ניצב לו גבר עצבני. גבר עצבני שחיפש את אחותו האהובה כבר שבוע. גבר עצבני שבילה את הימים החולפים בדאגה בלתי נגמרת. גבר עצבני שלקח בעברו כמה וכמה שיעורי אגרוף מהימאים ההגונים ביותר ב...
