החיה. (MaleXMale)

28 | שלום

אז תודה לכולם על 7k! ושוב תודה על התגובות וההצבעות, מעריכה את זה3>

ולללפרקקק

~~~

הרגליים הזריזות נעו מעל השלג, ספק רצות ספק מדלגות באלגנטיות כזאת שגרמה לדמות האנושית והקטנה - לעומתו, כמובן - להיראות כאילו היא כמעט וריחפה באוויר. היא הוסגרה רק על ידי טביעות נעליה, שנותרו בשקעים על גבי השלג.

"רק יממה אחת מאז שמסייה הנרי שב אל הטירה," הוא הפך מודע לקול נשי שבקע מכיוון מסוים, איפשהו מנגד לאחורי ראשו. הוא לחשש, הקול, כאילו בתקווה לא להישמע... אבל בחוסר אכפתיות במקרה שכן. "אבל כבר נראה שהאדון חזר לסורו."

הוא היה עוצם את עיניו ברוגז... לו לא היה עוקב אחרי הדמות המתרוצצת מתחת לשמש המוקדמת. איך האנושי התנהל כך, לא ידע; הנרי מצא את העץ להקיף מכל הכיוונים ולבעוט להנאתו כשהגיע הזמן, זורק את כל גופו באוויר, שני בקלילותו רק לרוח הקרה עצמה, שמלאה אפילו את גפיו המלצתיות של היצור בקיפאון עצום... אז איך זה לא הכביד על הגוף האנושי והשברירי? הוא יכל רק לתהות. לעומת מכנסי העור הכבדות שהגנה על רגליו היקרות של הלוחם לשעבר, החולצה הרפויה והאוורירית של הנרי התנופפה בחופשיות מסביבו, חושפת עור חיוור שהחל והפך אדמדם ממאמץ.

וכנראה גם קור.

"לא שהאדון אי פעם היה כה ישר מלכתחילה." העיר קול נוסף בנונשלנטיות, לבטח גורם לקמט להתנוסס על מצחו. "אבל זה לא פלא בעיני, תמיד היה חלש לשטניים."

עווית קטנה ונוספת חלפה על פניו המפלצתיות. זה בהחלט לא היה נכון.

כמובן, העובדה שזה לא היה נכון לא הפריעה לבעלת הקול הראשון לצחקק בגסות, קולה גבוה וצייצני כל כך שאדון הטירה לא הבין איך גלי הקול שלה לא שברו אותה מבפנים. "הו, חצופה שכמותך!" אמרה, ועם מבט קטן שהעיף לעברה בזווית העין, ראה איך האגרטלית, בעלת גוון חלבי ומעודן בטבעה (גם אם בתוספות מעוטרות וקישוטים מפוארים), התחילה להיצבע באדום משועשע.

חברתה העדנית ציחקקה לצידה, מעיפה מבט שהיה כמעט ופרובוקטיבי לכיוונו של הימאי המתאמן במרץ. כזה שגרם לאדם לרצות ולחצוץ בין עיניה לבין הנרי. הוא בעצמו לא הצליח להכחיש שהאנושי נראה פרוע ומזמין בו בזמן. "עבר כל כך הרבה זמן מאז שראיתי גבר אמיתי." אמרה, קולה מקבל גוון... אירוטי? הזדעזע אדם, מרים באחת את עיניו לעבר האנושי. פתאום הפך מודע לעובדה שהנרי אכן היה הגבר הראשון שראה זה שנים רבות מספור, ואיכשהו, הוא היה הגבר הכי מרשים שהכיר בחייו. ממקום... מחבואו, סמוך לדלתות הטירה הגדולות, עיניו עקבו אחרי דמותו הרחוקה אך הכל כך קרובה למרגש של הנרי. השיער שנע בעקבות ראשו המתנופף, בעיטות שהפכו למתיחות מוכיחות גמישות שהוא לא ידע שהיה צריך לראות קודם. "ועוד אחד יפה שכזה?"