במקומות כאלה יוקרתיים, אפילו הרצפה הרגישה נוחה.
הנרי, ששכב עליה זה זמן מה, לא הרגיש שום דחף לקום; השיש הקריר כאילו נכנע תחת משקלו, השקט הקל על גופו הבוער ועצמותיו הצורבות עתה רק פעמו בכאב קל לעומת קודם לכן - כשצרחו ביסורים וערערו כל חלק וחלק בתוכו. בין נשימה אחת לאחרת, הוא הרגיש את עצמו מתרכך יותר ויותר. איבריו הרגישו פחות נוקשים, מחשבותיו הסוערות נטשו את ראשו והמצוקה החונקת שסגרה את גרונו הקלה עליו לבסוף.
הוא הזכיר לעצמו אז, עם המבט תלוי לעבר התקרה הגבוהה, שאף אחד מהמשרתים לא ניסה לבדוק לשלומו. מי ידע, חשב. אולי עבר נצח ואולי שתי דקות בלבד.
זה גרם לו לשלווה גדולה מכפי שהיה הגיוני.
הוא הרגיש שלם לחלוטין כששלח את ידיו אל הצדדים במטרה ברורה לקום לישיבה. אמנם היה אפשר להתווכח ולומר שהוא בדיוק חווה התקף - מסוג כלשהו - אבל למען האמת, שקט מילא אותו. שקט מילא אותו כי התדהמה ירדה והותירה איתה רק מציאות ברורה אחת ובודדה, אחת שלא השאירה שאלות או תהיות או דילמות, רק פתרונות.
הנרי ידע עתה מה ניצב בפניו, והוא לא תכנן לתת לזה לנער אותו ממקומו. הוא כמעט חש בושה על הצורה בה ניהל את זה לראשונה; בתור ימאי בנשמתו, שלמד את אהבתה הכעורה של אמא טבע על בשרו, הוא היה אמור להיות שלם עם היריב הכי גדול שלו - הגורל. הגורל הארור, שמאז ומתמיד היה צפוי כפי שהיה חומל.
כמובן, הוא לא היה אף אחד מהדברים האלו.
הנרי לקח נשימה עמוקה לפני שעצם את עיניו והרים את עצמו באיטיות. הכאב הבעיר את צלעותיו, אבל הוא סירב לעצור. כלוחם שראה את העולם, הנרי היה צריך לדעת את זה בעל פה; אם הוא לא יכל לרוץ, הוא יכל ללכת. אם לא יכל ללכת, הוא יכל לזחול. הוא ראה גברים אמיצים פחות ויותר ממנו נוקטים באותה השיטה בדיוק, מבלי למצמץ.
והוא לא יכל לתת לעצמו לשכוח את זה, לא משנה כמה פעמים ימעד ויכשיל את עצמו.
וכבר, נמשך לכדי ישיבה. יד אחת על גבי צלעותיו המיוסרות. אבל זה לא היה מספיק בשבילו, לא. הוא פשוט אגר כל טיפה של כוח שהצליח לאזור ושלח יד אחת לעבר האסלה ושנייה לעבר מקל ההליכה שלו. לכמה שניות, לבו דהר באוזניו.
הוא לא הרשה טיפה של פחד לתוכו, ולא השתהה למשוך את עצמו לעמידה, גם אם זה גרר קריאה כואבת מבין שפתיו. אבל זה לא שינה דבר, אמר לעצמו כשנשען על גבי מקל ההליכה ביד אחת והקיר באחרת, מרגיש את הבערה האלימה היטב ומקבל אותה בברכה.
הוא יצטרך להתרגל אליה, ידע.
כשנשען קלות מטה, ירק לתוך האסלה. הוא יכל לטעום טעם מתכתי בין שפתיו, מתעלה על הטעם של האוכל שמעולם לא זכה להתעכל, אבל בחר להתעלם ממנו באלגנטיות ולמחות את שפתיו עם גב ידו. לדברים האלו יהיה לו פנאי ברגעים פחות חשובים.
YOU ARE READING
החיה. (MaleXMale)
Romantikus•הושלם• הדלתות הגדולות של טירת החיה קרסו פנימה לילה אפל אחד. מאחוריהן, ניצב לו גבר עצבני. גבר עצבני שחיפש את אחותו האהובה כבר שבוע. גבר עצבני שבילה את הימים החולפים בדאגה בלתי נגמרת. גבר עצבני שלקח בעברו כמה וכמה שיעורי אגרוף מהימאים ההגונים ביותר ב...
