"אתה בטח רעב."
הנרי, שבהה באוויר לכמה רגעים ארוכים והתמודד עם בליל של מחשבות קודרות, מצמץ באטימות. ממקומו, שקוע בין שמיכות וכריות, לקחו לו כמה שניות כדי להבין שהפמוט הוסיף לדבר אליו. "אה - " פתח את פיו בניסיון לומר... טוב, הוא לא היה בטוח מה, אבל זה לא שינה דבר - קול רועם כבר כיסה את דבריו. קול ברור שהשמיעה הבטן הרעבה שלו.
הנרי גיחך במבוכה למול המבטים הברורים שהחליפו הכלים השונים, מרגיש פתאום מודע לחלוטין לכמה רעב היה; מה שהיה מאוד, מאוד רעב.
וכאילו אות נורה מהבטן הרעבה שלו ואל האוויר, דבר כסוף מצוייד בגלגלים פרץ לתוך החדר; זאת הייתה עגלה, אחת שנראתה זהה כמעט לזו שנשאה את הפמוט וחבריו. מטפחת לבנה וגדולה כיסתה את החלק העליון שלה, מונחת על כמה כלים גבשושיים למראה.
העגלה נעה מעצמה, בתנועה חלקה, גלגליה המבריקים חורקים תחת משקלה שעה שמשכה את עצמה לצידה השני של מיטתו. עיניו של הנרי עקבו אחריה כמהופנטות; הוא היה מודע לחלוטין לריח שמילא את החדר, ריח עשיר של מזון מהביל.
הפה של הנרי התמלא בנוזלים, ועיניו כמעט התפקעו מחוץ למקומן. הוא יכל להרגיש את הבטן שלו יותר טוב מאי פעם. הכאב מפצעיו היה משהו אחד, אבל היעדר ה...הכל בתוך קיבתו פתאום הפך לעיקר מחשבותיו.
אלוהים.
"דאגנו לזה כשהתחלת להתעורר." ענה הפמוט על השאלה שלא שאל... או אפילו לא טרח לחשוב עליה, לצורך העניין. הוא, עם זאת, היה עסוק בעובדה שהעגלה עצרה ממש לצידו ושכל גופו נמשך אליה באחת - ולא ממש בתשובתו של זה.
הוא הושיט את ידו לעברה ו - לא הספיק למשוך את המטפחת מעליה. המטפחת נעה אל האוויר ונתחבה לתוך קולר חולצתו, מסדרת את עצמה כהלכה במקומה שעה שהסיר הגדול שהתגלה מתחתיה נפתח, מציף את נחיריו בריח משכר של מזון איכותי.
עיניו ההמומות עקבו אחרי תנועות של כלים עמלים, שעבדו יחדיו כדי למזוג קערת מרק בשבילו. לא היה לו מושג איך לא התחיל להשפריץ רוק לכל מקום עד הרגע בו הקערה המהבילה מצאה את דרכה אל ידיו הרועדות בהתרגשות.
הוא שכח כמה זמן עבר מאז שהיה כל כך רעב.
"אתם מופלאים." מלמל בהשתהות, מרים במהירות את הקערה אל שפתיו, אפילו לא טורח לנטול כלי אכילה מיועד - רק מעוניין למלא את עצמו במשהו. והו, הוא בהחלט מילא. הנוזל היה סמיך אבל נוזלי בו בזמן, והוא היה חמים ומתקתק, מתפוצץ כמעט בפיו בטעמים נפלאים ומשכיח את הכאבים של איבריו הפגועים. כל גופו עקצץ שעה שהוריד כמה לגימות נדיבות ומילא את עצמו ב...משהו. הוא יכל ממש להרגיש ולשמוע איך הבטן שלו הפכה פחות ריקה, וזה היה מופלא בכל כך הרבה דרכים. "אלוהים."
"מה דעתך?" שמע קול ברקע.
"הדבר הזה לא יכול להיות אוכל." העיר הנרי בזעזוע, מניד בראשו לשלילה שעה שנזכר בנימוסיו וטרח לנטול כף - אנושית למראה, כמו חבריה - אל ידיו. "צריך להיות לו שם אחר לחלוטין." הוא מיהר לתחוב את הכף לפיו ולבלוע את תכולתה - כמעט מבלי לנגוס בתפוח האדמה שעליה - לפני שהבהיר ליצורים המתוחים בחיוך: "זה שמיימי, כמובן."
YOU ARE READING
החיה. (MaleXMale)
Romance•הושלם• הדלתות הגדולות של טירת החיה קרסו פנימה לילה אפל אחד. מאחוריהן, ניצב לו גבר עצבני. גבר עצבני שחיפש את אחותו האהובה כבר שבוע. גבר עצבני שבילה את הימים החולפים בדאגה בלתי נגמרת. גבר עצבני שלקח בעברו כמה וכמה שיעורי אגרוף מהימאים ההגונים ביותר ב...
