החיה. (MaleXMale)

44 | התפילות האחרונות

היי כולם!

הגענו ליעד נוסף - מי שקרא עד עכשיו קרא 300 עמודים מהחיה, ו152 אלף מילים. אז תודה רבה על ההתמדה 3> מקווה לראות אתכם עד הסוף, הוא מתקרב לאט לאט @_@

נתראה בהמשך! D:

~~~

אור השמש היה מסנוור, שוטף את המסדרון בלבן עותק נשימה. דמותו הכהה והצל העצום שבא עמה בטח היו ככתם לעוברי אורח כאלה ואחרים; אבל לראשונה זה שנים, לא העז אפילו לחשוב כן בעצמו. הפעם, הרגליים הכבדות שלו היו קלילות במידה מוזרה על גבי המרצפות. כמה קל היה... אדם היה רגיל לדמותו הכבדה והמסורבלת, אבל באותו הרגע חש כל כך קל, הוא היה בטוח שיכל לעוף לו רק ירצה.

מבעד לחלונות הגדולים במסדרונות המואר היה עולם חצי מושלג חצי ירקרק. הירוק של האביב היה חיוור וחולני למראה מבעד השלג, אבל מנחם בצורה שפרסה חיוך על שפתיו; חושפת את שיניו המפלצתיות לראווה.

אבל לא היה לו כל כך אכפת הפעם.

בעוד עיניו שוטטו על הנוף הנשקף מהקומה השנייה של הטירה שעה שהחורף מסביב החל להתמוסס ולהיעלם, מצא את עצמו מודע לחלוף הזמן יותר מאי פעם. יומיים היה מעולף, לילה אחד ישן. אלה שלושה חודשים פחות שלושה ימים. הזמן חלף, לא המתין לו. העולם זז ונע כפי שתמיד עשה. הוא נותר מחוייך. לבו היה שקט יותר מאי פעם; החורף הבלתי נגמר בא אל סופו? האם האביב בא במיוחד בשבילו, פעם אחת אחרונה?

בין כל שאר אותות החיים השונים, בין אם היו הציפורים המציצות על העצים, הדמויות הנעות במרחק או הרוח המנשבת שזעזעה את כל המי ומי שהיה מחוץ לקירות מגוננים, המפלץ החד הצליח לראות דמות אחת כהה על הרקע הלבן. תנועותיה היו כה חינניות ומהירות - תנועות שהוא זיהה היטב. אחרי הכל, המפלץ ידע שבטירה הזו הן לא יכלו להיות שייכות לאחר מלבד הנרי.

החיוך נמחק מעל שפתיו כמעט לחלוטין, מותיר רק את קצוות שפתיו, משוכות קלות כלפי מעלה. במקומו, במסדרון הארוך-ארוך, הוא נעצר. פיו הנעול התמלא במתיקות, ומחשבה אחת חצתה את ראשו.

כל כך יפהפה.

מנקודת מבטו, הלחימה של הנרי הייתה כמו ריקוד לכל דבר. תנועות חדות וחלקות שקרעו מבעד לרוח באלימות; אכזרית, אבל לא. כל תנועה הייתה מחושבת. כל בעיטה שזרק אל האוויר, כל כיפוף של גבו, כל חסימה של ידו. נע בזריזות בעודו מקיף מה שנראה כמו אויב דמיוני בשלג, האנושי היה חד ודרוך כמו כל חיית ציד. הרגליים שלו צייתו בצורה מופתית. לא היה שום רמז לכבדות או סרבול; כמו מכונה משומנת לכל דבר.

"הוא לגמרי בסדר." אמר לעצמו בקולו הכבד והמחוספס; דמות כהה אחת, לבד במסדרון שטוף השמש, מדברת לעצמה. "הא."

הוא היה כל כך מהורהר שעה שבהה בו... רק כדי להבין שמעולם לא ראה את הימאי לשעבר כך; כל כך בסדר, כל כך שלם, כל כך חופשי. זה היה הגיוני, ידע המפלץ. מאז שהנרי הגיע אל הטירה, אדם רק לקח את האור שלו הרחק ממנו.