הערה: תארי כבוד.
מודמואזל - אישה צעירה ולא נשואה.
מאדאם - אישה נשואה, לרוב קצת יותר בוגרת.
מסייה - גרסה ל'אדוני'.
~אם אנחנו כבר פה ביום כזה, אז צום קל לכל מי שמתכנן לצום! D:
~~~
הנרי ידע שהוא היה חי.
אחרי קרבות ארוכים שהותירו אותו שבור ורצוץ, תמיד זאת הייתה אותה התחושה בדיוק. זאת הייתה תחושה כזאת, שהציפה. תחושה שהעירה את הגוף שלו משינה. תחושה שמילאה כל חלק וחלק מישותו עד שלא הרגיש דבר מלבדה.
תחושה שהזכירה לו שעדיין היה קיים.
מעולם להנרי לא הייתה הפריבילגיה למות ולחזור לתחייה, אבל הוא ידע, מתחתית קרביו, שהמתים לעולם לא ירגישו ככה. הוא ידע שהם לא ירגישו סוג כל כך נע של כאב. סוג של כאב שמילא אותו במודעות כל כך מלאה לכל אחד ואחד מאיבריו החבולים.
הנרי החניק אנקת כאב. הוא נע קלות על גבי משטח רך - וקפא במקומו, מתחרט באחת על התנועה כשמדקרות כאב הציפו את גופו ואנקת חנוקה חמקה מבין שפתיו ואל החלל מסביבו. עבר זמן רב מאז שהרגיש כל כך... ככה. עבר זמן רב מאז שיכל להרגיש כל עצם ועצם בגופו. עבר זמן רב מאז שעצם את עיניו במחשבה שלא יזכה לראות את הזריחה הבאה.
אז הנרי ידע שהוא היה חי, והוא ידע את זה טוב ביותר. הוא ידע את הטעם המר של ההפסד בפיו, הוא ידע את התחושה המייסרת בגופו והוא ידע את הטעם המכוער על קצה הלשון. הוא גם ידע את הזמזום הזה, מסביב.
הידיעה שהיו עוד אנשים איתו, בין ארבע קירות.
הגוף שלו נדרך למול הלחשושים. לחשושים שהפכו יותר ויותר בוטים ככל שהאפלה למול עיניו התחילה לקבל צבעים וצורות. הלסת שלו ננעלה במוכנות, והוא שאף נשימה עמוקה ובוטה לתוך תוכו בכוננות מלאה. הגוף שלו לא היה במצב הגון, אבל תמיד היה מוכן לקרב באשר -
" - מסייה הנרי! מסייה הנרי מתעורר!" צווח בהתרגשות קול צייצני ותמים למשמע. מיותר היה לומר, הנרי קפא במקומו בתדהמה. הקול היה עדין ושמח למשמע, חייכני כמעט. קול כזה שאי אפשר לטעות במקורו; קול של... של ילד.
"מסייה." עקב קול אחר, נרגש לא פחות. ואת הקול הזה... הוא זיהה.
עיניו הצורבות, שנקרעו לרווחה, מצמצו לכמה רגעים לעומת קרני האור המסמאות ששטפו אותו באלימות. לקחו כמה רגעים נוספים של מצמוץ לפני שהצליח לעכל את החדר החצי חשוך מסביבו; הוילונות הכבדים למראה אמנם היו מוגפים מעל למה שנראה כמו רצף של חלונות אדירים בגודלם, אבל אור השמש החליק פנימה בכל מקרה, מציג לראווה את החדר העצום שבו שכן, שהכיל הרבה יותר ממה שבעל במשך כל חייו.
ESTÀS LLEGINT
החיה. (MaleXMale)
Literatura romàntica•הושלם• הדלתות הגדולות של טירת החיה קרסו פנימה לילה אפל אחד. מאחוריהן, ניצב לו גבר עצבני. גבר עצבני שחיפש את אחותו האהובה כבר שבוע. גבר עצבני שבילה את הימים החולפים בדאגה בלתי נגמרת. גבר עצבני שלקח בעברו כמה וכמה שיעורי אגרוף מהימאים ההגונים ביותר ב...
