החיה. (MaleXMale)

16 ג | שחור, לבן, אפור. כחול.

חברים, בבקשה בבקשה שימו לב שקראתם את שני הפרקים הקודמים בקפידה לפני הפרק הזה, תודה!3> 

הפרק הראשון מהשלושה התפרסם בשבת, והשני אתמול~

למי שכן קרא - קריאה נעימהD:

~~~

הימים הפכו לשבועות שהפכו לחודשים שהפכו לשנים.

בתוך טירוף נוראי וזעזוע, בתוך צללים כעורים של דמויות ללא זהות, הייתה אז מציאות חדשה, כך למד.

חורף לחורף, קיץ לקיץ.

חיים שהיו ואינם.

אהבת אמת שלא הייתה יותר מחלום רחוק.

הקור בער והחום הקפיא והעולם סב ונע ורק הוא היה שם, מוקף בדמויות רבות רבות שכולן הסתכלו עליו בידיעה והבנה. כולן קראו לתוכו בידיעה. מאות אם לא אלפי זוגות של עיניים קטנות, נחרצות ומרושעות שידעו את כל נשמתו על אותותיה.

עתה לעיני כולם.

עם החורפים החולפים, העוקבים בזה אחר זה, הוא נותר במקומו, קפוא בזמן. מת בין ימים ולילות, נבלע בין שמש לכוכבים. הוא התאדה לאיטו לתוך התרדמת הצפויה, יודע ומבין ומקבל, אולי אפילו בברכה, את מפלתו הכעורה והמתקרבת.

עוד רגע, והוא יהיה בן עשרים.

הוא התחיל לתקוע את ראשו מחוץ לחלון השבור, מסתכל על השער ומעבר, כמהה לימים בהם היער העצום, שחצץ בין הטירה לבין העולם, לא היה כה עצום. השתוקק לימים בהם היה מוקף בדמויות שלא קראו לתוך נשמתו.

עשרים שנה לחייו, ידע שאלה היו חודשים... כמעט וצחק כל פעם שחשב על אהבת אמת.

הקיץ הותיר אותו במקומו, בחלון.

החודשים הלכו ונטפו לאטם, מייסרים אותו.

ואז, לילה אחד, זה היה.

וזה נמצא אז בטרקלין התחתון ונשא אליו זוג עיניים מבועת.

לילות גורליים תמיד הרטיטו את המפלץ. לילות שהרכיבו את השרשרת של חייו בעזרת הגורל שמעולם לא חייך אליו. ובעודו השפיל את מבטו לעבר הזר המזוקן שהתיישב בכורסה המוכרת שלו, המלך לשעבר יכל רק להיזכר בלילה גורלי אחר, לפני מה שהרגיש כמו מאות שנים.

לגבר, שהסתכל עליו בבעתה, היה עור ופנים ושורות שיניים ישרות.

שנאה שטפה אותו מחדש.

הגבר, לבטח, חש מגע מנגד לאצבעותיו העירומות.

ובאותו הלילה, התאים ראו אורח לראשונה זה זמן רב מאוד.

כמה רצה להתקרב אל היצור החדש שאכלס את הטירה שלו, כמה שפחד. מה יכל לדעת האיש, מה רצה לראות ולמה בא - כל אלה היו מחשבות שחגו בראשו ימים ולילות עד שדמות קטנה ודקיקה ניצבה בפניו לילה גורלי אחד נוסף.