היי חברים!
שימו לב שקראתם את כל החלקים של פרק 16 לפני הקריאה! האחרון התפרסם ביום שני והראשון בשבת! הם ממש ממש חשובים~~
מקווה שתהנוD:
~~~
האל עדו - הוא אהב נשים.
אנחה ארוכה נפלטה מבין שפתיו ואל האוויר הקר.
ההיגיון אמר שאהב אותן נואשות, אפילו.
נושא את עיניו למעלה, השמים נראו כמו שמיכת צמר חיוורת ומזמינה, שובל של חיוורון שנקטע בחדות, בעקבות העצים החדים למראה. הם היו מאוגדים במה שנראה כמו קבוצה צפופה ועוקצנית של עלטה נטולת כל עידון.
הוא אהב את המראה שלהן, את ההתנהגות שלהן, את המניירות העדינות שהרכיבו את הישויות הייחודיות שלהן. בידיעה והיכרות מלאה עם המין הגברי המכוער, המלוכלך והתוקפני, נשים היו כל כך רכות ומזמינות ומדהימות. כל כך מעט שלא לאהוב. כלומר, אם היה צריך לחשוב על דבר אחד בהן שלא אהב, היה צריך לחשוב הרבה וקשה...
הלבן הכמעט ושמיימי למראה שציפה את הרצפה, מעלים ביסודיות כל פיסה של אדמה בוסרית וכעורה, רק קרא לתשומת לבו. הוא ממש והתחנן שישים לב אליו ועדיין - מבטו הכחול נותר מרוכז על זוג השערים הגדולים, הפרושים בפניו; פתוחים לרווחה.
מעולם דבר לא נראה כל כך מזמין בעיניו.
מה שכן, לצערו הרב, אם לכל חוק הייתה חריגה אחת ובודדה, נבדל אחד בים של שגרה... הוא כבר פגש בה. אם נאלץ להצביע על אישה אחת מבין כולן, לא היה מתקשה כלל. אישה אחת שגרמה לאפלה להתפשט בתוכו. אישה אחת שגרמה לו להתחרט על הרגע בו עיניהם נפגשו. אישה שיכל לומר היטב... שהרסה את חייו.
פולט החוצה נשימה ארוכה הוא חש אז את התחושה המרירה ההיא בתוכו. תחושה מכוערת וקודרת שהזכירה לו ימים של אובדן ואבל, ימים של חרטה וסליחה שמעולם לא הגיעה. כישלון בלתי ניתן לתיקון.
הזיכרונות האלו... הם מעולם לא כשלו להעלות בו מרירות וגועל.
"בל שלי היא פרח בהתגלמותו." אמר ברוך, מתחת לנשימתו, כמעט בינו לבין עצמו. עננה בהירה נפלטה משפתיו ואל העולם.
כי האישה המדוברת? היא, במקרה, הייתה הדבר היחיד השנוא עליו ביותר בעולם.
"מסייה הנרי." העיר אז לומייר, לצידו. "נראה שיש לך בעיה."
אז למה נאלץ לחשוב עליה ככה, פתאום? זה אפילו לא היה הוגן. הנרי צמצם את עיניו למול משב רוח חזק וחולף. רגליו התאזנו על השלג הגבשושי. "בעיה?" שאל בהיסח הדעת, מצטמרר למול הקור ההודף מנגדו.
מזווית עינו, ראה איך האש שאחזה בלומייר כבתה באחת. "לא... לא נורא." מלמל המשרת בתגובה.
BẠN ĐANG ĐỌC
החיה. (MaleXMale)
Lãng mạn•הושלם• הדלתות הגדולות של טירת החיה קרסו פנימה לילה אפל אחד. מאחוריהן, ניצב לו גבר עצבני. גבר עצבני שחיפש את אחותו האהובה כבר שבוע. גבר עצבני שבילה את הימים החולפים בדאגה בלתי נגמרת. גבר עצבני שלקח בעברו כמה וכמה שיעורי אגרוף מהימאים ההגונים ביותר ב...
