תחת אורו המלטף של הירח הפעוט, למול זוג שערים עצומים, שתי דמויות ניצבו. שתיהן גאות, יציבות, וזקופות. הדמות האחת והגדולה חצצה בין השנייה ואל העולם הפתוח מאחורי השערים. ואילו השנייה והקטנה - אך החסונה באופן שווה - ניצבה על סוסה המבועת, שהשפיל את מבטו מטה.
רק יום אחד לפני כן נפרצו השערים וכבר מצאו את עצמן חוזרות על אותו התסריט - ללא שמץ של הפתעה מאף אחת מהן.
מיותר היה לציין, עם זאת, שזה הביא עמו מתח איום ונורא אל זוג הגברים הניצבים בשלג... אבל בין אם היו מודעים לכך ובין אם לא, היה דמיון גדול בין השניים: שניהם עייפים באופן בל יתואר, שניהם פצועים וסובלים מכאבים, ושניהם לא מוכנים לוותר על מקומם.
לפחות לא באותו הרגע.
אחד מבין השניים היה ככתם אדיר של דיו שצמח מתוך המעטה הלבן של האדמה, מצמצם את עיניו נטולות הצבע לעומת החברה האנושית. פרוותו הייתה נגועה בכתמים בהירים, אך לא היה שמץ של קור בתוכו - הוא היה ביטחון קר ומחושב. "מה חשבת שיקרה?" שאל אז את האוויר, שיניו הארוכות והחדות לא מצליחות להימנע מלהקיש אלה מנגד לאלה. לבנות כל כך עד שהחזירו את אורו של הירח.
מניגוד לכולא שלו, הימאי לא נרתע יותר מידי. גם אם הייתה אי נוחות בלבו, ברגעים כאלה נבצר מבעתה או זעזוע. לשונו נותרה חדה ככל יום אחר; "טוב," אמר בקלילות, זוג עיניו הבהירות חותכות את דרכן מהעלטה והיישר לעבר הדמות האימתנית שבפניו. "הייתי בטוח שזאבים לא יפריעו לי הפעם."
"זה..." המילה עזבה את פיו של המפלץ זה מכבר, אבל כיבתה את לשונו ללא ספק. זאת לא הייתה הפתעה רבה; מאז ומעולם הימאי היה זריז מספיק על רגליו כדי לשתק אנשים אחרים. רגע או שניים של מחשבה אחרי זה, וכבר הודעה נפלטה מבין השיניים החדות; "...מדויק למדי."
האנושי הנהן בינו לבין עצמו, בגאון. עיניו החדות סוקרות את הסביבה במהירות לפני שפגשו בחזרה במפלץ.
מחשבות רבות מילאו את ראשו המנוסה ברגעים כאלה, חגות יחדיו בתוכו. כמו תמיד מוחו עמל במהירות, במטרה ברורה להגיע למסקנה הגיונית שמשום מה הרגישה רחוקה מאצבעותיו.
אמנם לא היה אפשר לראות זאת כהלכה, מאחורי הכחול הרגוע שהבזיק מתוך העלטה, אבל לבו פעם בחוזקה. חוזקה שלבטח הגיעה עד לאוזניו החדות של המפלץ.
קרביו, לצערו, היו קשורות יחדיו בפחד גדול.
הקול המחוספס שוב נשמע, חזק וברור למול הצלפות הרוח; "הרגל שלך...?"
האנושי מצמץ בהפתעה לעומת השאלה. לרגע, חשב שהיה עשוי ליפול מעל לסוסו. "היא יכולה... להתמודד."
ושוב שב השקט בין השניים, והדבר היחיד שיכלו לשמוע בבירור היו הלמות לבו של הימאי; חזקות וברורות, מהדהדות בתוך ראשו של האחד, ומגיעות עד אוזניו החדות של האחר. לרגע או שניים היה אפשר לחשוב שהן כל כך מהירות ונמרצות עד שיזדקקו להפסקה, אבל לא פגו, אפילו לא לרגע אחד.
ΔΙΑΒΑΖΕΙΣ
החיה. (MaleXMale)
Ρομαντική•הושלם• הדלתות הגדולות של טירת החיה קרסו פנימה לילה אפל אחד. מאחוריהן, ניצב לו גבר עצבני. גבר עצבני שחיפש את אחותו האהובה כבר שבוע. גבר עצבני שבילה את הימים החולפים בדאגה בלתי נגמרת. גבר עצבני שלקח בעברו כמה וכמה שיעורי אגרוף מהימאים ההגונים ביותר ב...
