החיה. (MaleXMale)

34 | אני יכולה לקבל את הריקוד הזה?

היי כולם, לסיפור נוסף דירוג בוגר בגלל דברים שקרו עד עכשיו ודברים שיקרו בהמשך.  מסתבר שאנחנו נהיה קצת (אהמ) יותר אפלים משחשבתי, ושהסיפור עומד לקבל אלמנטים כבדים יותר של GORE - והם לא יהיו נפוצים בטקסט אבל כשהם יהיו הם יהיו. אז אני מניחה שעשיתי אופסי שם כי מסתבר שאני לא יכולה לכתוב תכנים ידידותיים לכל המשפחה. הו טוב. כמה חבל.

נ.ב - משהו נחמד, שכחתי לומר לכם חברים אבל עברנו את עמוד 200 פרק שעבר (או יותר נכון לא שמתי לב, אבויXD)! כל מי שיסיים את הפרק הזה יקרא 211 עמודים ו105K מילים.

מחר יתפרסם הפרק השני כי אני שונאת קליף האנגרים ולמען האמת תכננתי ששניהם יהיו פרק אחד אבל זה לא ממש עבד. אזזזז נתראה אזD:

~~~

היה חיוך על הפנים של הנרי. הוא לא ידע למה, אבל פשוט היה.

הפרווה של המפלץ הייתה סמיכה בין אצבעותיו שעה שנעו לעבר הרחבה, אך זרועו לא הייתה כבדה באחיזתו של הנרי. אמנם ראשו של הימאי הותיק היה קל בנקודה הזאת בזמן, אחרי מספר משקאות רחוק מכדי ספירה, אך לא מספיק כדי לפספס את הנקודה הזאת.

"אני מודיע מראש," אמר בשעשוע, מרגיש כמעט ומרחף מעל לרצפה כה הגונה ועם מנה אדיבה כזו של שתייה חריפה בקיבתו. הוא סב במהירות על עקביו, למול המפלץ הכמעט ונרתע, שקפא במקומו. באותו הרגע, היצור האפל נראה קצת גבוה יותר מהרגיל, זקוף; אך העיניים הכהות שלו היו הסגרה בוטה של חוסר ביטחון. "אני לוקה גם בתפקיד הזכר."

המפלץ מצמץ לעומתו לרגע או שתיים, ידיו הענקיות תלויות באוויר למול הנרי, כאילו הימאי הורה עליו לא לנוע אפילו קצת, ולו לא הייתה הבעיה לסרב. ועדיין, למרות חוסר התנועה הכמעט ומוחלט של גופו, הנרי יכל לראות את העיניים שלו מתמלאות בהבנה. "אתה לא." אמר אז היצור לעומתו. "לא בדרך כלל."

הנרי מצמץ באטימות לרגע או שתיים.

העיניים החייתיות סירבו לנוע מעליו.

האנושי נחר בבוז, מגלגל את עיניו ומניף בידו לביטול. "...כשהרגל שלי במיטבה, אני לא." אמר בחוסר אכפתיות משווע, משעין יד אחת על מותנו ומטה את ראשו לעומת היצור. עם כל כך הרבה משקאות, באמת, למי היה אכפת? המחשבות שלו היו באוויר; מפוזרות, בלתי ניתנות לתפיסה. הוא לא היה צריך לכעוס, או לכאוב, או להיות מתוסכל. הוא אפילו לא היה צריך לחשוב על הדו קרב ההולך והקרב. לא; כל מה שהיה צריך להתמקד בו היה כמה מוזר זה לראות את המפלץ על רקע של זהב מנצנץ ועשיר. "להתאמן בלחימה זה קשה מספיק, כמובן שלא עמדתי לבזבז את זמני ולחדד את עצמי בריקוד."

"אתה פוגע ברגשותיי."

הנרי שב ומצמץ באטימות. היה מוזר לשמוע ציניות רעילה כזו זולגת בצורה כזאת מבין שפתיו של היצור האופטימי - הוא לא היה בטוח אם זאת הייתה המילה אבל זו הייתה סוג של מילה שעבדה לישות המוזרה שלו - במידה מוזרה שהיה המפלץ, אבל הוא הניח שהמשקאות השפיעו גם עליו. "אה, יצור ארור שכמותך." אמר, קולו דרמטי ומעושה בו בזמן. "רק שתדע, כי אני לא בטוח כמה מחשבות בהירות יש במוחך הקטן - אבל אם יש משהו שהרגליים שלי לא יכולות להתמודד איתו כרגע, זה המשקל שלך עליהן." הנרי נאנח בתיאטרליות מוחצנת לעומת העיניים המצטמצמות של המפלץ. הוא אולי היה די שיכור אבל הוא עדיין ידע היגיון מסוים. וגם, היה נחמד לראות איך ההבעות של היצור היו כל כך קיצוניות עם כמה משקאות. זה היה רווח כפול. מסיט את ראשו בעודו הושיט יד אל כל כפה עצומה של היצור, הוא שילב את אצבעותיהם יחדיו לפני שמשך את עיניו של היצור אל שלו, מנופף בידיים הגדולות רק כדי למשוך תשומת לב - כלומר, מנסה לנופף ומגלה שהזרועות הגדולות נשאו את רוב משקלו של היצור ושלא היה לו שום סיכוי להמרות את המפלץ באמת. "אז תיזהר או שאני אתגנב אל המעונות שלך בשנתך. רק האל יודע איפה ואיך תמצא את עצמך כשתתעורר."