◇The Kingdom◇ |Taekook♡|

3

**כעבור שבוע**

"הוד מעלתו" אמר שר הצבא וקד קידה בפני המלך "מצאת קצה חוט לזהותו?" שאל המלך סאו דונג-צ'ול והשר הניד את ראשו לשלילה "אין אחד שמכיר או שמע עליו הוד מעלתו ודבר המוזר זה גם שאף אחד לא ראה אותו נכנס לארמון, הוא דיי בולט מבחינת המראה אך אף אחד לא ראה אותו נכנס הוד מעלתך" אחרי שאמר זאת נשמעה דפיקה בדלת.

"זה הסריס המלכותי הוד מעלתך" אמר הסריס והמלך הורה לפתוח את הדלתות וכשהסריס נכנס, הוא נכנס במהירות וקרע ברך אל המלך כשמרים בידיו עתירה "זאת עתירה תכופה מג'וסון הוד מעלתך" אמר הסריס והגיש להוד מעלתו את העתירה שקרא אותה בקפידה ופער את עיניו בפליאה "מה קרה הוד מעלתך?" שאל שר הצבא שראה את עיניו של המלך "קים טאהיונג, שחרר אותו מייד" אמר המלך בקול נוקשה "הוד מעל..." השר רצה להגיד משהו אבל הצעקה של המלך הפסיקה אותו "תביא אותו הנה עכשיו!!" השר קד ויצא החוצה.

"אפשר לשאול מה קרה הוד מעלתו?" שאל הסריס המלכותי במעט חשש לקבל את כעסו של המלך אבל המלך ענה "קים טאהיונג הוא... נסיך הכתר של ג'וסון" אמר בקול נוקשה שיש בו טיפה חשש ממה שיקרה.

אסור שמערכת היחסים עם ג'וסון תיגמר בגלל דבר שכזה, הוא לא יכול להרשות לעצמו שהם יחזרו להיות אויבים אחרי כל המאמצים שעשה כדי להשיג שלום ושיתוף פעולה בניהם.

אותם המאמצים שגרמו לאביו להכתיר אותו למלך ולא את אחיו השני.

והעינוי נסיך הכתר של ג'וסון זה בדיוק הדבר שיגרום לביטול השלום ולמלחמה לקרות בין שני הצדדים.

כעבור דקה של שקט ומחשבות טאהיונג נכנס כשחיילים גררו אותו, הוא היה פצוע ובגדיו מלאים בדם כשעיניו מלאות בדמעות.

הוא נזרק על הרצפה בידיי החיילים שמיהרו לצאת החוצה ולסגור אחריהם את הדלת הענקית.

בחדר הענקי היו רק טאהיונג הפצוע, המלך, הסריס המלכותי ושר הצבא.

דונג-צ'ול קם ממקומו וירד מהכס שלו, הסריס ושר הצבא מיהרו לקוד קידה מכבדת בפניו ולהישאר כפופים.

"קים טאהיונג" המלך אמר בקול חזק שגרם לאחר להירתע ולחנוק את הבכי שלו מהכאב והפחד "לא התכוונתי להפריע לך מלכתחילה הוד מעלתך, זאת הייתה טעות אני מצטער" אמר טאהיונג שמבטו על הרצפה, מפחד להסתכל על השני שלא הגיב לשום דבר שאמר במשך שניות ארוכות עד שנאנח וקרע ברך לטאהיונג "ה-הוד מעלתך!!" צעק שר הצבא בפליאה וקיבל מבט מהמלך והוריד את עיניו בחזרה אל הרצפה.

"אני צריך שתגיד לי את האמת קים טאהיונג" אמר המלך וגרם לטאהיונג להסתכל עליו בשאלה "למה לא אמרת לי מי אתה?" שאל המלך שוב וגרם לבלבול גדול במחשבותיו של טאהיונג "א-אני..." מילמל טאהיונג לפני שעיניו נעצמו והוא התמוטט על הרצפה.

"תקרא לרופא המלכותי, הסריס ג'ונג!!" המלך אמר בקול נוקשה ולחוץ בזמן שהסריס רץ החוצה "אתה יכול להסביר לי מה קורה פו הוד מעלתך? למה שהרופא המלכותי יטפל באדם הפשוט הזה?" שאל ביי-יינג את המלך שבדק את שטאהיונג עדיין נושם "האדם הפשוט הזה הוא נסיך הכתר של ג'וסון, אם הוא ימות כולנו נמות" אמר המלך בהקלה כשהרגיש את נשימותיו הקטנות של טאהיונג.

"המלך של שושלת ג'וסון בדרך לכאן לקחת את בנו בעוד שני לילות" אמר דונג-צ'ול לשר המופתע והמפוחד והנסיך נזכר באחיו היוואן הנסיך השישי "תביא לפו את הנסיך השישי" פקד המלך והשר יצא מין החדר ומשאיר את טאהיונג ודונג-צ'ול לבד.

בזמן שביי-יינג והנסיך היוואן הגיעו למעונו של נסיך הכתר, טאהיונג לא היה שם "קראת לי הוד מעלתך?" שאל היוואן את דונג-צ'ול שהנהן לחיוב "קים טאהיונג, אמרת שהוא מוכר לך, באיזה מובן?" שאל את אחיו הקטן ביותר "שמעתי לפני כמה רגעים מהסריסים שמדברים על כך שהוא נסיך הכתר של ג'וסון, כנראה שזה נכון" אמר היוואן.

הנסיך הוסיף "אתה לא זוכר שלפני כשנה נסיך הכתר של ג'וסון נעלם בעת לחימה?" שאל היוואן והמלך ניסה להיזכר "בכל אופן הייתי באותו זמן בשליחות בג'וסון וחיילים תלו כרזות שהוא נעדר ומי שיודע משהו על מקום ימצאו יקבל 300 מטילי כסף ונדמה לי שגם 10 מטילי זהב" אמר הנסיך השישי וסאו דונג-צ'ול פער את עיניו למשמע הסכום "300 מטילי כסף ו-10 מטילי זהב?" שאל שוב כי חשב שאולי שמע לא נכון "כן, הנסיך טאהיונג חשוב מאוד למלך של שושלת ג'וסון" היוואן פצח את פיו וגרם לשר הצבא לרעוד "והוא לא נמצא עד עכשיו הנסיך היוואן הוד מעלתך?" שאל שר הצבא את הנסיך השישי "הוא לא נמצא עד היום או יותר נכון עד שהופיע בבריכה" אמר והמלך סימן לו ללכת, הוא קד קידה ויצא החוצה בשקט משאיר את השניים לדבר.

"אני ייקח על מעשיי אחריות הוד מעלתך" אמר שר הצבא כשקרע ברך והוציא את חרבו "הרוג אותי והפל את האשמה עליי" המלך סימן לשר לעמוד והוא חזר לעמוד "אני יתמודד עם זה" אמר הנסיך והוסיף "איזה תנאים היו לו בצינוק?" שאל המלך והשר ענה "הוא לא אכל ובקושי שתה, הוא עבר עינויים מחפירים הוד מעלתך" אבל למרות הפחד המלך נשאר עם פניו המקובעות באותה צורה כמו מקודם, הוא רק סימן לשר לצאת מהחדר ולתת לו זמן לחשוב.

'למה נסיך הכתר של ג'וסון לא אמר כלום?' השאלה הזאת נשאלה שוב ושוב במחשבותיו של המלך סאו.