◇The Kingdom◇ |Taekook♡|

11

_טאהיונג_
אחרי כמה דקות הגענו למגורים שלי ונכנסתי לחדר ביחד עם הסריס ג'אנג "להכין לך אמבטיה חמה הוד מעלתך?" הוא שאל אותי, אמבטיה חמה? תגיד לי השתגעת? חם רצח! גם בלי האמבטיה.
"אמבטיה קרה" עניתי לו בחזרה והוא נראה מופתע אבל מייד אמר "כן הוד מעלתך" ויצא מהחדר.
בנתיים נשכבתי על הרצפה, למה לעזאזל כל כך חם כאן!? כאילו מה הולך עם אנשים!? מי המציא את שמלת 20 השכבות הזאתי? והמנהג הזה עם השיער הארוך, תגידו השתגעתם?
סתם שאלה קטנה למי שחי כאן, לא חמים לכם כאן? כאילו אתם לא מרגישים את הסחנה עולה לכם לנשמה? כאילו מה הולך כאן!!?
וואי אני רעב.
"הוד מעלתך האמבטיה מוכנה" קרא הסריס ג'אנג מבחוץ ונאנחתי כשקמתי.
פתחו לי את הדלת ויצאתי החוצה, מקלחת! סוף סוף!
הלכתי חמש דקות בערך והרגשתי את הגוף שלי מתחיל להתחמם ברמות, נראלי משהו לא בסדר כאן.
הגענו ושני משרתות נכנסו ביחד איתי לתוך החדר.
בחדר חבית ענקית.
פשוט ענקית בצורה משוגעת.
יש מחיצה וזה אבל היא מחיצה שקופה כזאת.
הן באו להפשיט אותי, רציתי לצרוח עליהן אבל נזכרתי במילותיו של המלך שאני צריך לתת להן להפשיט אותי אבל לא עד הסוף.
סבבה.
חלק ועוד חלק, ועוד חלק, וחלק נוסף, וחלק נוסף, ועוד חלק, ועוד שני חלקים, ועוד חלק.
נשאר רק איזה עליונית כזה וסוג של בד בצורת מכנס כזה לבן והבוקסר כמובן "אתן יכולות לצאת" אמרתי להן כשאחת מהן ניסתה להוריד לי את העליונית.
כששמעתי את הדלת נסגרת הורדתי לבד את העליונית "שאף אחד לא יכנס!!" צעקתי החוצה וקיבלתי "כן הוד מעלתך!" משבעה קולות שונים.
בניהם הסריס ג'אנג  והשאר בטח שומרים.
הורדתי את המכנסיים האלה ונשארתי עם הבוקסרים.
נכנסתי פנימה, קריר.
כייפי!!
נעים!!!
זה הכי קרוב למזגן שאני אי פעם יוכל לקבל כאן!!!
צללתי מטה וקיררתי גם את הפנים, שטפתי את גופי עם המים, למרות התחבושת.
נראה שהפצעים כבר החלימו אז הורדתי את התחבושת שעטפה לי את הגוף.
אחרי שהמים כבר הפכו לפושרים החלטתי לצאת מהאמבטיה.
הבגדים התחתוניים (עליונית ומכנס חדש) שמתי אותם וקראתי למשרתות להיכנס, הרי הבגדים האחרים אצלן.
הן הלבישו אותי ויצאנו החוצה "להודיע למבטח שיכין את ארוחת הערב הוד מעלתך?" שאל אותי הסריס ג'אנג "כן" אמרתי לסריס וכמה משרתות התחילו ללכת במהירות בצד הנגדי לנו, בטח למטבח.
בואו נראה כמה המטבח של ג'וסון נחמד.
הגענו לחדר אחרי הליכה קצרה והסריס נכנס לחדר.
שכבתי על השמיכות בחוסר כוח ואז נשמע קול מבחוץ "הוד מעלתך הרופא המלכותי הגיע לראותך!" סימנתי לסריס לתת לו להיכנס, מה הוא רוצה עכשיו?
"הוד מעלתך" הרופא קרא כשנסגרו הדלתות "הגעתי כדי לבדוק את פצעייך" הוסיף הרופא ונאנחתי כקמתי שוב "תחכה בחוץ הסריס ג'אנג" אמרתי והסריס יצא.
"פשוט את בגדייך הוד מעלתך" הרופא המלכותי ביקש ונאנחתי כשקמתי והתחלתי להתפשט, נשארתי שוב עם העליונית והמכנס הזה והורדתי את העליונית, נותן לו לבדוק ולטפל בי.
אחרי שזה נגמר התלבשתי ואחר כך הוא שם לב שנפצעתי באצבעות, הוא מרח משחה כזאת ויצא החוצה אחרי שסיים.
"האוכל הגיע הוד מעלתך!" הסריס ג'אנג קרא כמה דקות אחרי שהרופא יצא "היכנס!!" אמרתי והדלת נפתחה ומגש של אוכל ביחד עם שולחן קטן הגיע.
המשרתות טעמו כדי לראות שאין רעל או משהו כזה ואחר כך אני טעמתי.
איכ.
ירקתי את זה.
"תביא לי משהו אחר!!" צעקתי על הסריס ג'אנג המסכן והמשרתות מיהרו להחזיר את הכל למגש ולקחת אותו בחזרה למטבח.
אחרי כמה דקות מנה אחרת לגמרי הגיעה.
שוב פעם טעמו המשרתות.
שוב פעם טעמתי אני.
שוב פעם איכ.
"למה זה כזה מר!!? תחזירו את זה למטבח!!" צעקתי ושוב המשרתות מיהרו להשים את זה במגש ולהחזיר את זה למטבח.
אחרי עוד כמה דקות הגיעה מנה אחרת לגמרי, המשרתות טעמו.
אני טעמתי.
למה לעזאזל זה כזה קשה!!
"זה יבש!! משהו אחר!!" צעקתי והמשרתות מיהרו שוב להשים על המגש ולהחזיר למטבח.
באלי ראמן!!
האוכל חזר שוב.
שוב טעמו המשרתות.
אחרי זה אני כמובן.
פשוט הפכתי את השולחן!!
כולם נבהלו וקפצו אחורה.
"They don't know how to fucking cook!!?!"
צעקתי שם גורר מבטים מוזרים מכולם בערך.
"איפה המטבח הזה!!?" שאלתי את הסריס "למה הוד מעלתך?" שאל הסריס ואני הלכתי לעבר הדלת "הולכים לשם" אמרתי ויצאתי.
עקבו אחריי כולם או יותר נכון כיוונו אותי איך להגיע לשם.
"הו-הוד מעלתך!!" קרא איזה טבח בלבוש שמלה לבנה.
"אני יבשל בעצמי את האוכל שלי" אמרתי בכעס וצרחתי "צאו כולם מהמטבח!!!" לא היה להם ברירות "מייד!!!" כולם יצאו, בלי שום ספק.
***כעבור 15 דקות***
לקחתי את הראמן הטעים הזה שהכנתי אחרי הבנה עמוקה של הקדרה הזאת שמוליכה חום ואחרי הבנה איפה כל דבר נמצא.
אוכל!!!
לקחתי את הצלחת ויצאתי מהטבח, הסריס ג'אנג התעקש לקחת את הצלחת הטענה שזה חם ונתתי לו, מה אכפת לי? פחות חם בשבילי.
כמובן שהשארתי לטבחים קצת מהראמן כדי לטעום.
אני לא כזה רשע.
הגענו לחדר והמשרתות סידרו בחזרה את השולחן ההפוך וכמובן הן היו חייבות לטעום בשביל הבטיחות.
הם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהשמיים, טכנית אפשרי.
אבל בכל זאת אחרי זה, אכלתי וסיימתי הכל.
נכנסו חמישה משרתות, 2 פינו פינו את כל האוכל האחרות החליפו לי את הבגדים לאיזה חלוק ארוך שמתחתיו רק העליונית והמכנס והבוקסר.
"לילה טוב הוד מעלתך" אמר הסריס ג'אנג לפני שיצא ביחד עם המשרתות בפעם האחרונה להיום.
"איזה יום מקולל" מלמלתי כשנשכבתי על השמיכות "לפחות למדתי איך לירות בחץ וקשת"
מלמלתי לעצמי וכיביתי את האששית של האור.
מחר אני יחשוב על דרכים לחזור היום אני עייף מידיי.
לילה טוב ג'וסון.