◇The Kingdom◇ |Taekook♡|

48

_כללית_

טאהיונג לא ידע למה, אבל החליט ללכת לאנשהו. לאן שרגליו ייקחו אותו, אולי הוא פצוע מעט ומרגיש מעורפל אבל זה לא יעצור אותו.

הוא חייב לנקות את הראש איכשהו.

טאהיונג הולך, יוצא מהחדר בזמן שאומר שלא יעקבו אחריו או יותר נכון נותן פקודה שלא יעקבו אחריו.
הוא הולך בתוך כותלי הארמון, בלי לחשוב בפעם הראשונה מאז שהגיע לכאן אלא פשוט לנשום את האויר הצח ולזרום.

מוצא את עצמו טאהיונג פתאום במקום שלא ציפה להגיע אליו בכלל, מגוריו של המלך.

טאהיונג עלה במדרגות מבלי לחשוב ואז הגיע אל הדלת, מורה לפתוח אותה והדלתות נסגרות אחריו.
מה הוא עושה פו? הוא לא יודע.
למה הוא הולך וסוקר את החדר הענק והריק הזה? הוא גם לא יודע.
למה הוא נוגע בדברים כשהוא מתחיל להרגיש תחושת עצבות? אין לו מושג קלוש.

טאהיונג נתקל בציור, ציור של דרקון שגרם לו לעצור במקומו ולהסתכל עליו.
כמעט וכאילו הוא מוכר, הרגשה מוכרת באוויר.
הרגשה של ילדות, הרגשה של שמחה שהחליפה את תחושת העצבות המתמשכת, טאהיונג מרגיש כאילו והוא היה פו פעם, הרבה לפני שהגיע לפו לפני יותר מחודש.

טאהיונג מסתכל מסביב, רואה איך החדר פתאום משתנה לו מול העיניים.
הציורים המוזרים שראה כבר לא היו, הכדים היו בפינות אחרות, פרחים היו על שולחנות החדר, החדר לא היה חשוך אלא מוצף אור.
לחדר פתאום הייתה רוח חיים.
הכל היה צבעוני ומלא חיים.

ראה טאהיונג פתאום ילד נכנס אל תוך החדר ואת המלך, צעיר יותר יושב על הרצפה כשהוא כותב משהו על השולחן "אבא! אבא! תראה מה ציירתי!" נראה כאילו הילד הוא כבן 10 אולי? לפי מחשבותיו של טאהיונג, אבל הילד הזה היה בן 8.

"מה ציירת בן שלי?" שאל המלך והילד קפץ עליו בחיבוק "ציירתי דרקון!" הילד הראה את הציור לאביו וטאהיונג שגם ראה את הציור, הבין כי זה אותו הציור שראה.

"אתה רוצה להראות את זה לאימך ילד שלי? זה כל כך יפה, אתה מוכשר בדיוק כמוה!" אמר האב כשחיבק את בנו "היום אתה בא אבא? יש לאמא היום יום הולדת!" התרגש הילד והאבא חייך "ברור שאני יבוא" חייך האב והילד קפץ מברכיו "אני הולך להראות לאמא את הציור!" אמר הילד והלך החוצה, כמעט רץ.

טאהיונג לא יודע למה אבל הוא הרגיש צורך חזק מאוד ללכת אחריו, התקדם טאהיונג בצעדים איטיים אבל גדולים עד שהרגיש תפיסה בידיו, הוא הסתובב וראה את המלך הצעיר מחזיק את ידו ומסמן עם ראשו 'לא'.

הסתכל טאהיונג אל הילד שעצר בכניסה וסימן לטאהיונג לבוא אחריו "למה אתה מחכה? אמא מחכה!" צעק הילד כשעמד שם וחיכה להחלטה של טאהיונג.

הסתכל טאהיונג שוב אל האבא "אל תלך טאהיונג" אמר המלך "אל תעשה את זה" הוסיף וטאהיונג הסתכל אל הילד שוב "אתה לא בא? בוא כבר!" צעק הילד לטאהיונג בקול קטן וחמוד.