◇The Kingdom◇ |Taekook♡|

13

_טאהיונג_
החרב שלי... נשברה לשני חלקים, חלק אחד נשאר אצלי תפוס בידית והחלק השני עף לכיוון הפנים שלי,
זזתי מעט הצידה כדי להתחמק מהחרב אבל היא עדיין שרטה אותי, קצת.
חתך קטן בצד הפנים מאחר חרב תקועה באמצע הפנים.
"הוד מעלתך!!" קרא בו-גום וכמה שומרים הגיעו ביחד עם הסריס ג'אנג והמשרתות "תקראו לרופא המלכותי!!" הורה הסריס ג'אנג והשומרים התחילו לרוץ.
"אני בסדר!" צעקתי לפתע והם התרחקו, כולם.
הדם זולג מהלחי שלי והבנתי כמה מסוכן זה היה.
יכולתי למות, פאקינג למות!!
בעצם בכל הקרב הזה יכולתי למות הרבה פעמים!!
"חרב מקוללת!!" צעקתי וזרקתי את החרב, המשרתות והסריס התכופפו כדי לא להיפגע, את האמת לא כיוונתי אליהם ואם הייתי מכוון אליהם הם היו צריכים לדאוג.
כיוונתי לכיוון שלהם אבל יותר למעלה כךך שזה לא יפגע בהם.
הם ירדו על הברכיים "תחוס על חיינו הוד מעלתך" כולם אמרו במהירות, כמעט ביחד.
נאנחתי ובאתי ללכת משם כשהמפקד עצר אותי כשתפס את הכתף שלי "הוד מעלתך אנא חכה כאן, נפצעת." אמר בו-גום והוסיף "הרופא המלכותי בדרכו הנה, הוד מעלתך" הסתכלתי על המבט שלו בעיניים, מוזר כזה, דואג כזה, מוזר.
למה שידאג לי בכלל? רק נחתכתי.
הסתכלתי על היד שלו והוא מייד הוריד אותה ביחד עם ראשו ואמר "אני מתנצל הוד מעלתך"  נגעתי בלחי שלי והבנתי שהדם לא מפסיק לרדת.
"קומו!" אמרתי בצעקה לכל הפמלייה שלי והם קמו מייד מהרצפה.
טוב נו נחכה.
הסריס שלח את המשרתות להביא לי משהו להתיישב עליו והם באו עם איזה כיסא כזה מוזר והתיישבתי עליו, מקווה שלא יתפרק.
אוקיי.
מתחיל להיות.
מ-ש-ע-מ-ם!!
הסתכלתי על בו-גום שעמד קצת רחוק ממני והסתכל עליי במבט מודאג כזה.
טוב נו טכנית, זאת אשמתי.
אבל זה היה מוזר כזה שנלחמנו, כעס לא מוסבר פשוט השתלט עליי, זה היה ממש מוזר.
בקושי יכולתי לשלוט בעצמי.
בכעס שלי.
בכעס המתפרץ והלא מוסבר שלי.
הרופא הגיע בריצה וביקש מכולם לקחת כמה צעדים אחורה, הוא טיפל לי בפציעה והדימום נעצר בסופו של דבר.
הוא שם לי משחה כזאת כמו שהוא שם לי באצבע וכשהוא סיים הוא הלך.
"נמשיך מחר את האימונים בחרב, הוד מעלתך" בו-גום אמר וקד והלך כשסימנתי לו ללכת.
בכל זאת אדם עסוק וכבר נראה שאולי 10 בבוקר בערך? לפי האור.
סעמק קמתי לפני הזריחה, זאת אומרת לפני 5 בבוקר!!
Fuck this shit.
הלכנו לעבר המגורים שלי, אני צריך ללמוד לפי מה שהסריס אמר שהמלך ציווה לו להגיד לי.
נלמד.
אוקיי.
גם ככה עוד פחות מחודש אני לא פו!!!
ואם הירח המלא החרא הזה לא יעבוד, אני יתקע לי חרב בבטן.
אני עם חרב חדשה ולפי מה שבו-גום אמר לי, המקורית שלי.
'מרגע זה, אסור לך לעזוב את החרב, שתמיד תהיה עלייך' ציטוט של בו-גום.
לפי מה שהוא הסביר לי החרב נשארה בשדה הקרב עם היפנים, אני כלומר הנסיך טאהיונג לא היה שם, רק חרבו וסוסו נשארו שם בלי שום סימן ממנו.
מעניין מה קורה איתו עכשיו... חי? מת?
כדאי לו לא להופיע לפחות עד הירח המלא כי אחר כך תהיה לי בעיה קשה.
החרב היא טיפה יותר כבדה מהחרב שהשתמשתי בה קודם בקרב עם בו-גום אבל זה בסדר.
בו-גום גם הביא לי משהו כזה שאני קושר סביב פלג הגוף התחתון שלי, כמו החיילים ואפשר להשים את החרב שם.
הגענו למגורים שלי וקיבלתי גם הודעה מהמלך שאני צריך להתייצב באולם... איך נאמג'ון קרא לזה? לא זוכר.
זה עם השרים והמלך שהם מקבלים שם החלטות, האולם שעמדתי בו שעה אתמול ונתתי לגנב אורז גזר דין של 200 מלקות.
אין לי מושג מה זה בכלל הדבר הזה, מלקות.
אף פעם לא התעניינתי.
כפי שאתם יודעים.
אחר כך הגיעו משרתות כדי להחליף לי את הבגדים כי יש עליהם דם.
סיימו.
הלכו.
אוקיי.
יש ספרים.
הרבה מהם. 
יותר ממה שראיתי אתמול!!
וכולם בסימניות סיניים!!
מזל שלמדתי את זה כי זה, עניין אותי.
סתם נראה לכם שהכתב הזה עניין אותי!?
הייתי חייב ללמוד אותו בשביל לעבוד במסעדה סינית כי הם קיבלו רק עובדים שעוברים את המבחן שלהם.
מסעדה חשובה עבדתי שם לפני ההצלחה שלי.
לפני שבישלתי לנשיא, לשגריר הסיני, לשגריר יפני, לאנשי צבא שונים ולסלבריטאים.
מכירים את BTS? אני בישלתי עבורם שהם היו ב- TOUR שהיה להם בסיאול.
שהיה? שיהיה! כוסעמק על החזרה בזמן הזאת.
קראתי ועברתי על כמה מהם.
עונשים וגזרי דין דומים לגנב אורז, 50 מלקות!!
נתתי לו 200!!!!
Oh my fucking god!!
אני לא נורמלי!
הוא בטח כבר בבית, הרי הגזר דין היה אתמול...
עברתי על עוד כמה חוקים וגיליתי את החומר הזה דווקא יותר מעניין ממה שהיה בתיכון, כאילו כשהייתי בתיכון, לא יכולתי להסתכל על ספר מרוב שעמום ועכשיו? הכל בא בכל כל קלות.
אולי בגלל שזה בסימניות סיניות? כן זה בטח זה.
זה שאני מאתגר את עצמי להמשיך לקרוא כדי לראות אם אני מבין את הכל.
היה גם ספר על התפקידים שיש בממשלה הזאת, עם ציור של כל שר ופירוט על תפקידו ומה שמו.
קראתי וסיימתי את הספר.
זה עבר מהר.
"הוד מעלתך, הינך צריך ללכת לאולם סאונג'אונג!!" קרא הסריס מבחוץ ועשה לי התקף לב קטן, קוראים לאולם סאונג'אונג!!
עזבתי את הספר והנחתי אותו על השולחן, פתוח בדיוק בעמוד שהייתי בו.
קמתי והלכתי לעבר הדלת "פתחו את הדלתות!" אמרתי בקול חזק והדלתות נפתחו במהירות.
שוב פעם הפמלייה ליוותה אותי לאולם סאונג'אונג וכמובן חיכתה בחוץ כשכל השרים נכנסו כולל אותי.
עמדתי בצד, איפה שעמדתי אתמול.
עומד.
כולם מסתכלים עליי.
מתלחששים.
הכרתי פחות או יותר את כולם לפי הספר.
אלא המרכזיים ביותר.
השר השמאלי, שין צ'ין סו.
השר הימני, ג'אנג בונג הוואן.
יועץ המדינה הראשי, קים ביונג האק.
יועץ המדינה השמאלי, קים סוק גון.
שר המלחמה, קים צ'אנג היוק.
יועץ המדינה הימני, ג'ו מאן הונג.
שר הפנים, ג'ו דוק מון.
מפקד ההכשרה, קים ג'ה גון.
אלא המרכזיים.
אחרי כמה דקות נשמע קול "הוד מלכותו הגיע!!" הדלת נפתחה וכולם השתתקו הורידו את ראשם, עשיתי את אותו הדבר.
רגע אני לבד פו? איפה הנסיכים האחרים?
למה אני לבד כאן!?
התחילה ישיבת הממשלה של תקופת ג'וסון והתחלתי להקשיב, מוצא את זה יותר ויותר מעניין.
פתאום הנושא הועבר אליי.
הם מדברים עליי, אוקיי.
אני פו אתם יודעים, הם חוששים שאני לא במצב בריאותי ופיזי טוב.
"שמענו שמועות על איבוד זיכרונו של נסיך הכתר, אנו חוששים שמצב זה יסכן את נסיך הכתר, הוד מלכותך" אמר היועץ הראשי "הנסיך טאהיונג, רוצה להגיב על השמועות?" פנה אליי המלך והנהנתי לחיוב.
"אלו סתם שמועות, יועץ המדינה הימני ג'ו מאן הונג. זיכרוני לא אבד" אמרתי והסתכלתי עליו בעיני נץ כשהרגשתי שוב את הכעס עולה, מה יש לי!? הוא לא מתכוון אליי בכלל.
ריסנתי את הכעס.
"שמנו לב שנפצעת בפנייך, איך זה קרה הוד מעלתך?" שאל שר המלחמה "כשהתאמנתי בחרב, היא נשברה ועפה לעבר פניי, שר המלחמה קים צ'אנג היוק" עניתי לשר שגחגך בגרונו.
"אני מודה לכם על הדאגה שלכם כלפי הבריאות שלי, אך אלה סתם שמועות" אמר בחיוך מזוייף ומעוצבן.
העצבים האלה.
"בכל זאת..." בא לומר איזה שר הפנים ואני קטעתי אותו "אם נאמין לכל שמועה שמסתובבת בארמון, נצטרך לכלוא כמעט כל שר כאן" אמרתי כי הרגשתי צורך להגיד את זה.
צורך של עצבים.
העצבים השתלטו עליי והשרים התחילו להתלחשש והמשכתי "אך אנו לא מאמינים לכל שמועה כוזבת" אמרתי והם השתתקו.
הסתכלתי על המלך שהסתכל עליי... הגזמתי?