◇The Kingdom◇ |Taekook♡|

10

_טאהיונג_
"הוד מעלתך, הנסיכה לי סאן-הי הגיעה לראותך!!" קרא הסריס ג'אנג ונאנחתי, מי זה עכשיו!!? אני רוצה להיות לבד!!
"אמרתי לא להכניס אף אחד!!!" צעקתי לסריס אבל לבסוף הדלת נפתחה.
"חזרת לארמון לאחר שנה של היעדרות ואתה לא מגיע אפילו לברך את אישתך!?" האישה ניכנסה בכעס והשומרים ניסו לעצור אותה ולהוציא אותה מהחדר ביחד עם הסריס אבל לבסוף סימנתי להם לשחרר אותה ולצאת.
"שבי, אישתי" אמרתי בקול מעוצבן, כי זה מה שהייתי בלי קשר להוראת המלך, מי את חושבת שאת שאת מתפרצת לחדר וצועקת עליי!!
היא התיישבה מולי, השולחן כתיבה הפריד בין שנינו.
"מה רצית שהתפרצת לכאן הנסיכה סאן-הי?" שאלתי אותה והיא אמרה "הנסיך טאהיונג עם כל הכבוד, כשהגעת היית צריך לבוא לראותי, אינך יודע כמה דאגתי כשלא חזרת באותו היום" ברור שאני לא יודע כי לא הייתי כאן.
גלגלתי עיניים "זאת לא סיבה להתפרץ לחדרי ככה, הנסיכה סאן-הי" אמרתי והיא נאנחה "אתה צודק הוד מעלתך אך הייתי נסערת מידי כדי לחשוב" אמרה הנסיכה ועניתי בציניות "רואים כמה באמת היית נסערת הנסיכה" אמרתי בחיוך קטן וציני ומזוייף.
היא שמה לב לזה.
עלק נסערת!! עבדתי מספיק הרבה כדי להבין מי משקר ומי לא, והיא רבותיי משקרת מהרגע שנכנסה לכאן.
"אם סיימת, צאי החוצה" אמרתי לה בקור, היא משקרת ואני לא אוהב שקרנים.
היא קמה, נאנחת בגיחוך וקדה מעט רגע לפני שיצאה החוצה.
וכשיצאה הרשתי לעצמי לקלל "כלבה" היא נראת ככה גם וגם ההתנהגות שלה.
יש לי אחלה של חוש לזיהוי אנשים רעים והיא רעה.
קראתי לשומרים ולסריס ג'אנג שיכנסו פנימה וכשהם נכנסו והדלת נסגרה קמתי במהירות, לקחתי את הקנקן של המים וזרקתי אותו הצידה "תעשו את העבודה שלכם כמו שצריך!!!!" צעקתי "איפה אתם חושבים שאתם נמצאים!?!!" צעקתי שוב "אם אתם לא יכול להתמודד עם אישה אחת, מה יקרה אם יגיעו מורדים!!!?!" צעקתי שוב והעפתי את השולחן שהם הביאו.
"חוס על חיינו הוד מעלתך!!" כולם היו ברצפה, משתחווים בפניי כרגע.
לא אוהב את זה.
אני רק עושה את מה שהמלך אמר לי.
זה לא אשמתם שהיא נכנסה, היא משוגעת.
"צאו החוצה!!! אם זה יקרה שוב, לא תראו יותר אור יום!!!" צעקתי והם מיהרו לצאת מכופפים.
כשהם יצאו נאנחתי כשנשמע אחרי שלושים שניות שוב הקול של הסריס ג'אנג "ה-הוד מ-מעלתך הנסיך הרביעי הגיע לראותך!!" הוא צעק בכמעט גמגום "תכניס אותו" צעקתי והדלתות מייד נפתחו.
וכשהם נסגרו וג'ימין התיישב מולי, איפה שהנסיכה ישבה.
"ממש בילגנת כאן טאהיונג היונג" הנסיך ג'ימין אמר ושמתי את המרפקים על השולחן כתיבה "ראיתי את הנסיכה יוצאת מכאן, קרה משהו?" שאל אותי והנהנתי לחיוב "כלבה רעה ושקרנית" קיללתי והוא צחקק "זה לא סוד שהיא רעה".
"היא נכנסה בלי רשותי, ממה שהבנתי אני אמור להסכים לפני שיכניסו אותה" אמרתי והוא הנהן לחיוב.
"לא אמרת שאתה עסוק?" שאלתי את הנסיך "אינך רוצה שאני ישאר? אם אני מפריע-" קטעתי אותו "לא לא! חס וחסיסה!" אמרתי והוא הסתכל עליי במבט לא מבין "כנראה שלעולם לא הבין את שפתך החדשה היונג" הוא לחש בצחקוק "אז אני לא מפריע?" הוא שאל בשנית והנהנתי "מה אתה עושה כאן בשעות הפנאי? מה אני הייתי עושה?" שאלתי את הנסיך ג'ימין והוא חייך כשענה "היית אוהב לקרוא, להתאמן בחץ וקשת, להתאמן בחרב, היית מצייר ולומד" חיים משעממים סך הכל.
אין משהו כיף במקום הזה אה?
"זהו?" שאלתי אותו באכזבה, לפחות אם אני כאן אז שלא יהיה לי משעמם.
"טאהיונג היונג, רוצה להתאמן בחץ וקשת?" הנסיך ג'ימין שאל אותי בחיוך גדול שכל כך הזכיר לי את פארק ג'ימין, כל פעם שהייתי מכין לו אוכל או שהוא היה במצב רוח טוב וסיפר לי איך היה היום שלו או על הדייט שלו עם יונגי היה לו חיוך כזה.
חיוך תמים.
אבל ג'ימין שלי לא תמים.
ממש לא.
הנהנתי לחיוב וקמתי, הלכנו לעבר הדלת ופתחתי אותה, מבהיל את כל החיילים והמשרתות וכמובן הסריס ג'אנג.
יצאנו החוצה ואחרי הליכה שקטה שלי כמה שהמלך אמר לי לעשות והחיוכים של הנסיך ג'ימין וההתרגשות שלו, שמתי לב שעוקבים אחרינו ממרחק רחוק אך קרוב.
עשרות משרתות וחיילים ושני סריסים.
"מה זה כל האנשים האלה?" שאלתי את ג'ימין בלחש "אלו הליווי שלנו, לא משנה לאן נלך הם עוקבים אחרינו הנסיך טאהיונג" ג'ימין גם ענה לי בלחש.
אין שום סיכוי להיות לבד בחוץ.
נחמד.
מאוד לא נחמד!!
"הגענו הנסיך טאהיונג" ג'ימין הנסיך אמר והוביל אותי לרחבה ריקה עם במה גדולה כזאת שיש מדרגות לצידה ועל הבמה שני קשתות ועשרות חצים ומרחוק היה אפשר לראות את המטרה.
פאק זה רחוק.
מאוד רחוק.
אולי 20 מטר? למה זה כזה רחוק!? המטרה היה דף לבן שמצוייר דרקון שחור נראה לי באמצע.
ניסיתי להחזיק את הקשת ולהכניס את החץ כמו שג'ימין עושה אבל הם נפלו לי, שניהם.
שמעתי צחקוקים קטנים באים ממאחורה, מהחבורת הליווי שלי ושל הנסיך ג'ימין.
הם מיהרו להשתתק ואני צעקתי "תתרחקו!!" הם מיהרו לקחת כ-5 צעדים גדולים אחורה "אם מישהו ישמיע קול אני ידאג לכך אישית שהוא לא יוכל להשמיע אף קול יותר!" הם השתתקו במהירות וקדו.
הנסיך ג'ימין הסתכל עליי מופתע, מעט רועד.
"מה לא בסדר, הנסיך ג'ימין?" שאלתי אותו והוא הפסיק להסתכל עליי במבט המופתע "נשמעת כמו עצמך הישן, הנסיך טאהיונג" הוא אמר ומתח את הקשת.
ושיחרר.
"פגיעה במטרה!!" צעק איזה מישהו ונופף בדגל.
"יש!" הנסיך ג'ימין אמר בהתרגשות קטנה כזאת, מעין ניצחון קטן בינו לבין עצמו.
"תעשה כמוני, הנסיך טאהיונג" הנסיך אמר והראה לי את התנועות, ועשיתי כמוהו.
מתחתי את הקשת עם החץ ולבסוף שחררתי.
לא עבד.
לא אפילו קרוב למטרה.
ג'ימין הנסיך המתנשא הזה ציחקק עליי, וואלה יופי גם כן הוא! הוא עושה את זה כל החיים!!
עשיתי זאת שוב והפעם העלתי את הקשת למעלה מעט ומתחתי חזק יותר.
התקרב יותר למטרה אבל עדיין רחוק.
הנסיך ג'ימין המשיך לפגוע בול בזמן שאני אפילו בקושי התקרבתי למטרה.
"הנסיך טאהיונג, אני הולך, נתראה מחר" הנסיך ג'ימין אמר ואני הנהנתי בלי להסתכל עליו.
אני חייב להצליח את החרא הזה.
הרגשתי איך לאנשים התחיל להימאס מזה שאני עדיין פו אבל מה אכפת לי? שייזדיינו.
"הוד מעלתך-" הסריס ג'אנג ניסה לומר אבל השתקתי אותו "אתה יכול ללכת אם נמאס לך" אמרתי בכמעט צעקה ושחררתי את החץ ופגע בלמטה של הדף הלבן.
החלטתי לעצור לרגע כדי להתמתח ופצאום ראיתי שכבר יורד הערב.
מה אני כאן מהצהריים נראה לי? כמה זמן אני כבר כאן? טוב לא אכפת לי, כאילו, יש לי משהו טוב יותר לעשות.
נהיו לי שריטות באצבעות ואני מדמם.
עכשיו שמתי לב לזה.
טוב נטפל בזה אחר כך.
קלעתי עוד כמה וכמה חצים.
תקלע כבר טאהיונג, אתה קרוב!!
"פגיעה במטרה!!!" האיש צעק והניף את הדגל הגדול, הוא עמד שם במשך שעות בלי להגיד כלום.
מסכן.
אבל מה אכפת לי!!! קלעתי!!! יאייי!!!
כיוונתי שוב וקלעתי, כיוונתי שוב וקלעתי, שוב כיוונתי ופאקינג קלעתי!!!
הבנתי את הפואנטה של זה!!!!
ישששש!!!!
זה רק לקח לי כמה שעות טובות אבל בסופו של דבר ניצחתי!!!
עמדתי באתגר!!
של עצמי!!
"הוד מעלתך" קרא הסריס ג'אנג וסוף סוף הסתובבתי אליו ואל המשרתות שבקושי עמדו על הרגליים, השומרים גם נראו עייפים אבל הם בטח רגילים לזה.
הנחתי את החץ והקשת והלכתי לכיוון הכניסה שאני והנסיך ג'ימין נכנסנו בה.
חוזרים לחדר.
איזה כיף!! פחח.