◇The Kingdom◇ |Taekook♡|

9

_טאהיונג_

איזה עונש הכי אידיאלי בתקופת ג'וסון!?
טאהיונג בבקשה תחשוב!!
נזכרתי!!!

-פלאשבק-
"טאהיונג מה כל כך קשה לזכור!?" ג'ימין התעצבן עליי.
"אני לא אוהב היסטוריה, לא מעוניין ללמוד" אמרתי בשילוב ידיים, סוגר את הספר "גם ככה אני רוצה להיות שף, מה יעזור לי היסטוריה?" שאלתי בתהייה "כדי להיות שף תצטרך לסיים בית ספר וכדי לסיים אתה צריך ללמוד" הוא אמר באנחה והוסיף "אני יסביר לך שוב ופעם אחרונה שמעת!?".
גלגלתי עיניים "פעם בתקופה של ג'וסון היו מלקים הרבה מלקות אנשים במקרים במקרי גניבה מאצילים וניסיון לרצח של אצילים כמו שרים, עורפים להם את הראש במקרה של בגידה ורצח של בני מלוכה ואצילים, גלות היא העונש השני הכי קשה, כמו שאמרתי העונש הראשון הכי קשה הוא עריפת ראש." הוא התחיל להסביר לי שוב, זה לא מעניין אותי.
"אם רוצים שאנשים יודו במעשיהם, הם מענים אותם" הוא אמר והוסיף "הבנת?" שאל ואני חייכתי, הנהנתי.
"מה הבנת?" פאק.
-סוף פלאשבק-

תודה ג'ימין!!
גמד מקולל שתקע אותי כאן!

"ובכן הנסיך טאהיונג, מה העונש המתאים לגנב אורז?" המלך שאל ועניתי "200 מלקות הוד מעלתך" אמרתי לעבר המלך ברצינות וראיתי את השרים מתלחששים ומסתכלים עליי והמלך השתיק אותם.
"בסדר, 200 מלקות לגנב וגזר הדין יבוצע במיידי" המלך הורה והחלק מהחיילים יצאו החוצה.
"

בואו נסיים את האסיפה לבנתיים" אמר המלך והשרים קדו יצאו כשהם מתחששים ומסתכלים עליי.
"הנסיך טאהיונג הישאר" המלך אמר כשבאתי לצאת החוצה עם שאר הנסיכים.
יונגי ונאמג'ון אמרו שהם יחכו בחוץ בשביל הסיור בארמון שהם יעשו לי.
עכשיו.
"קרה משהו הוד מעלתך?" שאלתי אותו כשהדלתות נסגרו.
"כן" הוא אמר והוסיף "טאהיונג כדי לך להקשיב למילותיי במידה רבה" אמר המלך וירד במדרגות.
שם את ידו על הכתף שלי.
"אני אומר זאת כי אינך זוכר דבר" אמר המלך והוסיף "טאהיונג במקום כזה אל תסמוך על אף אחד" מה?
"לעולם אל תסמוך על אף אחד מהשרים והאנשים בארמון, בכל דרך אפשרית הם יחפשו להוריד אותך מכס המלכות".
"תזכור שלארמון יש עיניים ואוזניים בכל מקום" הוא אמר והמשיך "אל תראה לאף אחד שום חולשה" הוסיף "תהיה נוקשה וחסר רחמים".
"בגלל זה ביקשת ממני להחליט על גזר דין לגנב הוד מעלתך?" שאלתי את המלך והוא הנהן "בגלל שאינך מבין בזה במידה רבה, ביקשתי ממך להחליט על גזר דין בתקווה שתחליט על עונש נוקשה וחסר רחמים" הוא אמר ואני הנהנתי "זה מה שהייתי עושה פעם?" שאלתי אותו והוא הנהן "לפני שנעלמת, הבנת בדיוק את המציאות בארמון, הארמון הוא כמו שדה קרב, תבחר את חיילך בהתאם טאהיונג-אה" המלך אמר ועלה במדרגות "תתנהג בקשות ראש, אל תרחם על אחרים כי הם לא ירחמו עלייך" אמר כשהתיישב בכיסאו.
"אל תתן לאף אחד לדעת על אובדן זיכרונך, גם לא לאישתך" נזכרתי.
"כמה זמן אני נשוי?" שאלתי את המלך "שנה וחודש, נעדרת במשך שנה כך שרק חודש היית נשוי בפועל" המלך ענה.
"אני יספר לך כמה דברים בסיסיים על איך היית ותיישם אותם" הוסיף המלך והנהנתי "תזכור, כל אחד יכול להיראות כמו חבר בארמון אך ברגע שהכי תסמך על בן אדם. תינטש" הבנתי!!
הבנתי כמה החיים בארמון הם כל כך גרועים!! הבנתי!! זה לא כאילו חשבתי אחרת!!
"דבר ראשון, ללכת זקוף וראש מורם, אל תשתחווה או תוריד את ראשך לאף אחד, לעולם" אוקיי. חוק ראשון צ'אק!
"דבר שני, לקרוא לאנשים מכובדים בשמות מכובדים, הוד מעלתך, הנסיך, השר... ולאחרים כמו משרתות וסריסים תתנהג איך שתרצה, העיקר לא להראות שאתם מכבד אותם, לא עשית זאת בעבר ולא תעשה זאת עכשיו." הוא אמר והוסיף "תצעק, תרביץ, תקלל, תזרוק דברים, לפחות פעם אחת ביום" מה!? אני צריך להתנהג כמו ביץ'!?
"המבט על פניך, אל תראה אותו שוב. לעולם".
יופי אני מפלצת חסרת רגשות.
"יעירו אותך כשתזרח השמש, תוכל לצעוק ולהתעצבן העיקר בני היקר, לא להראות כבוד לאנשים שאינם אצילים." יופי. אתה רוצה שאני יהיה צבוע מגעיל!?
"ולאשתי איך אני אמור להתנהג?" שאלתי את המלך "לא תישן איתה כמו שעשית לפני, תגורו בנפרד, חדרים שונים ותפגשו פעם ביום."
טוב שאני לא יושן איתה. לא מתאים.
"תתנהג אליה בנימוסים בסיסיים וכעס במילים שלך, תתנהג כאילו אתה מעוצבן מעצם היותה לצידך" אוקיי! אני יכול לעשות את זה!
"אך כשתהפוך למלך, תצטרך לישון איתה ולשכב איתה" המלך הוסיף ואני הנהנתי, אני לא מתכוון להישאר כאן עד שאני יהפוך למלך.
אין לי תוכניות כאלה.
"למלכה, תתנהג בצורה לא מכבדת" המלך אמר באנחה קלה, אשתו? אמא שלי? אני אמור להתנהג בצורה לא מכבדת? טוב נו זה לא שהיא אמא שלי באמת.
"למלכה האם, תתנהג בכבוד בסיסי" אמר המלך ובחיאת מה עוד אני צריך לדעת?
"משרתות נתקלים בך, אתה צועק ומתעצבן" אוקיי הבנתי את זה.
"שמעתי מהנסיך הוסוק שהוצאת את כל המשרתות של שושלת מינג והתעקשת להתלבש לבד." נחמד, באמת נחמד.
"אולי זה לא נוח אבל תצטרך שהמשרתות ילבישו אותך ויפשיטו אותך כשאתה מתרחץ" יא!!
"לא באלי!" אמרתי בכעס קטן כזה "אין לי בעיה שיורידו לי רק חלק מהבגדים, את השאר לבד" הוא הסתכל עליי במבט לא מובן, "אני בסדר עם זה שהם יפשיטו אותי, אך לא עד הסוף, רק חלק מהלבוש הוד מעלתך" אמרתי והוא הנהן "כמובן, אבל תצטרך שהן יטפלו בך, אינך צריך לעשות דבר" הוא אמר ואני הנהנתי, את זה כבר נראה.
"טאהיונג-אה, את המילים הלא מובנות והביטויים המוזרים, תשמור לעצמך" אמר המלך ואני הנהנתי.
נחמד שגם אין לי אנגלית.
תקשור אותי באזיקים וזהו!!!
"אז אני צריך להתנהג כמו חיה" אמרתי בסיכום והוא הנהן, תגיד אתה לא מתבייש!!? "טאהיונג-אה אני רואה את מבטך, אינך מרוצה אך זו הדרך שבה תשרוד כאן" המלך אמר במבט מנחם "כשתזכור הכל, תבין שצדקתי בני" הוא אמר וסימן לי ללכת.
"דבר אחרון" הוא אמר והוסיף "לקרוא לנסיכים בשמותיהם ולבקש מהם לקרוא לך בשמך, הנסיך טאהיונג בלי שום כינויי כבוד בין אחים" הנהנתי שוב והלכתי לעבר היציאה כששמעתי את קולו קורא לי "טאהיונג-אה" נעצרתי והסתובבתי אליו "אני מצטער" הוא אמר בראש טיפה מושפל "לא אמרת לי לא להוריד את ראשי אף פעם? למה אתה עושה זאת בשבילי הוד מעלתך?" שאלתי אותו בתהייה קטנה "תבין כשתזכור" הוא אמר וסימן לי עם היד לצאת.
זה לא כאילו אני הולך לזכור אבל אוקיי!!
טוב נו אני צריך לשרוד.
יצאתי לנאמג'ון ויונגי והם הראו לי היכן כל מקום בארמון עד שלבסוף הגענו למגורים שלי.
הם עזבו אותי בכניסה והלכו לעיסוקים שלהם.
כבר סיפרתי להם על מה שהמלך אמר לי לגביהם והם אמרו שהם יעדכנו את האחרים בשפה שלהם 'אנו נגיד ונאמר להם זאת הנסיך טאהיונג' פחח.
נכנסתי לתוך המגורים, מסדרון ארוך מאוד משורטט כזה.
יש פניות והרבה מהם.
הובילו אותי עשרה שומרים ואולי שתיים עשרה משרתות ועוד מישהו עם שמלה ירוקה, ממה שהבנתי מיונגי הם נקראים סריסים.
הם מעירים אותי בבוקר ומעבירים לי כל דבר כמו הודעות ודברים דומים והם כמעט תמיד לצידי.
הם ליוו אותי לחדר עד שהדלתות נפתחו, הסריס רצה להיכנס אבל אמרתי לו "תישאר בחוץ!" אמרתי בכמעט צעקה כמו שהמלך אמר לי לומר "כ-כ-כן הו-הו-הוד מ-מ-מעל-מעלתך" גימגם הסריס ונכנסתי לחדר והדלת נסגרה אחריי.
החדר מרווח וגדול, מאוד גדול.
שמיכות מסודרות או יותר נכון פוכים מסודרים בסוף החדר באמצע, ממש ממול הדלת רק בסוף החדר ומקדימה יש שולחן קטן כזה עם דיו ומכחול ודפים כאלה.
אמממ... מה עוד? כרית כזאת מרובעת קטנה ויש מאחורי המיטה איזה מין דבר כזה כמו... מחיצה כזאת מעץ אבל יש בה ציורים והיא עשויה מנייר.
הרבה כדים מחרסינה שנמצאים על שולחנות קטנים שמסודרים בשני הצדדים של החדר.
וואלה הולך להיות לי כאב גב רציני עד שאני יחזור למיטה הנוחה שלי בבית שלי.
יש גם ספרים שמונחים ליד השולחן בשני ערמות ויש גם ספרים על הרצפה ליד הכרית.
הנסיך טאהיונג הזה ממש אהב לקרוא אה!?
יש גם מראה אחת קטנה כזאת ליד המיטה... המיטה... השמיכה.
יש גם ציורים שתלויים על הקירות והרבה מהם.
אוקיי.
ישבתי על הרצפה, על השמיכה ונשכבתי לכרית.
"לא נוח" מלמלתי וניסיתי למצוא תנוחה נוחה, שלא הורגת לי את הכתף ושלא מכאיבה לי לתחת, לא מצאתי.
פאק. פשוט פאק אחד גדול!!
"הסריס ג'אנג!!!!" צעקתי והדלת נפתחה והסריס מיהר פנימה ביחד עם שני משרתות "תביא עוד שמיכות" אמרתי כשהתיישבתי על השמיכות "כן הוד מעלתך" הסריס אמר והסתכל על המשרתות שמיהרו החוצה.
הם הביאו עוד ארבעה שמיכות "ומים" אנרתי לאחרות והן מיהרו לצאת "אתה צריך עוד משהו הוד מעלתך?" שאל הסריס כשהמשרתות  הביאו מים והניחו אותם על שולחן קטן שהביאו והן מילאו מים מהקנקן הזכוכית בתוך הכוס הפיצית הזאת, ברעד כמובן.
"לא, צאו החוצה" אמרתי והם קדו קידה ויצאו החוצה "אל תכניסו אף אחד" אמרתי לפני שהסריס יצא והוא ענה "כן הוד מעלתך".
סידרתי את השמיכות ונשכבתי שוב, קצת יותר נוח.
אחר כך קמתי ולקחתי לגימה מהכוס מים שנגמרה במהירות ובמקום למזוג פשוט שתיתי מהקנקן.
זיין שלי כל שנייה לקחת שלוק.
"הוד מעלתך, הנסיכה לי סאן-הי הגיעה לראותך!!"