◇The Kingdom◇ |Taekook♡|

8

_טאהיונג_
עוד מעט מגיעים לחוף אה? ג'וסון.
פאקינג ג'וסון.
הצילו?
עלינו למעלה לסיפון אני והנסיכים הוסוק וג'ין עד שעלתה בי השאלה, בן כמה הנסיך טאהיונג?
הוא לא יכול להיות זקן יותר ממני נכון? כאילו כן הוא זקן ממני באיזה 500 שנה אבל בכל זאת...
"בן כמה אני?" שאלתי בסקרנות, יש סיכוי שאני זקן ממה שאני בעתיד? או יותר צעיר? "בן 25 הנסיך טאהיונג" יופי גם אני בן 25, האם זה גורל!? חחח עלק גורל.
"הבנתי" אמרתי והוספתי "ובני כמה אתם?" בטוח שהם פחות ממני אבל כיף לדעת במדויק.
"אני בן 24, הנסיך השלישי נאמג'ון בן 23, הנסיך הרביעי ג'ימין בן 21, הנסיך החמישי יונגי בן 20 והוסוקי בן 18, הנסיך טאהיונג" הנסיך ג'ין ענה לי, נחמד לדעת את הגילאים שלהם.
הרי אני תקוע פו ומשועמם אז למה לא?
"אשתך התגעגעה אלייך"
התקף לב.
עכשיו.
כרגע!!!
"מה לא בסדר?" הוסוק שאל אותי כשעצרתי באמצע המדרגות "אני נשוי!!?" צעקתי שם והשניים קיבלו התקף לב, בטוח שלא רק הם אבל אני פאקינג נשוי!!!!
"כן, הו שכחתי לרגע שאיבדת את זכרונך הנסיך טאהיונג" הוסוק ענה ואני החלטתי.
אני לא הולך לג'וסון! נשאר פו! לא נשוי!
"הנסיך טאהיונג אתה מרגיש רע? אתה מסוחרר?!" הנסיך ג'ין התקרב אליי והתכופף כמו הוסוק.
למי ששואל למה, כי החלטתי להתקפל לישיבה במדרגות.
"אני לא יכול להיות נשוי" אמרתי את האמת, אני פאקינג גיי!! איך גיי בכמעט מחוץ לארון יכול להיות נשוי!!
"אין סיכוי שאני נשוי לאישה!" אמרתי וקמתי במהירות, שניהם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהשמיים, תכנית יש סיכוי שזה קרה.
"אז למי אתה רוצה להינשא? לגבר?" שאל אותי הנסיך הוסוק, כן. מעדיף גבר.
אבל מעדיף לא לחשוף את זה ליד אנשים מהעבר. תודה רבה.
"לא" אמרתי בשקר "אני לא רוצה להתחתן בכלל"
זה גם נכון.
אין לי תוכניות להתחתן בשנים הקרובות.
לאף אחד.
"אתה כבר נשוי טאהיונג, זה לא נתון לבחירתך" הנסיך הוסוק אמר לי "ואתה נשוי?" שאלתי בתהייה.
אם זה רק אני, אני מתגרש.
"כולנו נשואים הנסיך טאהיונג" הנסיך ג'ין אמר והוסיף "בין אם אנו אוהבים זאת או לא, זה הגורל שלנו".
סעמק.
"בוא, אנחנו צריכים לעלות, הם מחכים" הנסיך ג'ין אמר ועלה ראשון, אחריו אני והוסוק עלינו.
כוסעמק על המקום הזה.
נישואים.
נסיך הכתר.
ג'וסון.
עינויים.
שמלה.
שיער ארוך ומגרד.
שונא את ג'וסון.
שונא את המקום הזה!!!!!!!!
הוסוק המשיך להוביל אותי לסיפון ולמלך ולנסיכים האחרים כשאני בעצמי עדיין מעכל.
אני פאקינג נשוי. בג'וסון.
הם חיים בסרט אם הם חושבים שאני הולך לשכב איתה כן? גם היא אם היא חושבת ככה היא יכולה ללכת לעזאזל. חרא שלי.
רק זה מה שחסר לי אישה שאני לא מכיר בכלל על הראש.
"אתה מרגיש טוב הנסיך טאהיונג?" המלך שאל בזמן שהאחרים מתלחששים עם הנסיך ג'ין לגבי מה קורה.
מתוקים שלי, לא מתאים לי כל העניין הזה.
מההתחלה לא התאים לי.
"ברור, הכל אש" אמרתי בציניות וראיתי שכולם מחפשים משהו "יש שריפה? היכן?" במוח שלי.
"אין שריפה, התכוונתי שאני מרגיש טוב" עניתי.
***כמה דקות אחר כך***
הגענו ליבשה.
פאן.
איזה מקום י-ש-ן!!!
כמו בדרמות הקוריאניות, הכל נראה כאילו והא עומד להתפרק.
אני שונא את ג'וסון.
סוס? אני צריך לעלות על הסוס שוב!?
עליתי על הסוס ודהרתי אחרי המלך, מדהים נכון!? לא.
כמו בסין, אנשים שבשוק המקומי הזה מתפרסים לצדדים ומשתחווים, למה אנשים מסתכלים עליי
במבטים מוזרים כאלה... כאילו... פחד?
טוב לא אכפת לי, יש לי בעיות גרועות יותר מהם.
נאנחתי.
רכבנו עוד איזה חמש דקות עד שהגענו לשער הראשי של הארמון "פיתחו את השער!!" שמעתי קול שצועק, וואו. הוא צועק חזק.
השער נפתח. נכנסנו בלי שום בעיות ואחרי שהשער נסגר ירדנו מהסוסים, הלכנו מעט, אתם יודעים...
מדרגות.
תתפוצצו.
תישרפו.
בפאקינג גהנום!!!
ג'וסון מקוללת!!
עלינו בלי שום הפסקה איזה 200 מדרגות שבהם הנסיך נאמג'ון התחיל להסביר לי על מקומות בארמון.
נכנסו דרך השער המרכזי.
ועכשיו אנחנו בדרך לאולם סאונג'אונג שהמלך והשרים מקבלים בו דיווחים בעיניי הממלכה.
מעניין לא? ת'אמת ממש לא.
יש כזה גם בקוריאה אבל יש סיבה שאף פעם לא ביקרתי שם.
כי זה לא עניין אותי.
שונא היסטוריה.
ירשו לי לבשל פו? אני נסיך הכתר המזוייף! ברור שיסכימו לי!! נכון?
סוף סוף הגענו למעלה, החיילים פו זה משהו לא נורמלי אה?
"המלך והנסיכים הגיעו!!" פתאום מישהו בשמלה ירוקה צעק וכמעט קיבלתי התקף לב.
הנסיך ג'ימין והוסוק צחקקו מעט כשראו אותי ככה ואז קיבלו מבט מהמלך והם השתתקו.
למה כולם כל כך רציניים?
הסתכלתי על הנסיך יונגי ורציתי לשאול אותו על זה אבל בדיוק הדלתות מנייר נפתחו.
כמה עשרות אנשים משתחווים.
לבושים בשמלות כחולות ואדומות.
המלך התחיל ללכת פנימה והנסיך ג'ין סימן לי ללכת אחריו והלכתי.
"זה שובו של נסיך הכתר שלנו!!" כולם צעקו יחדיו "ברוך שובו של נסיך הכתר שלנו!!"
"זה חיסדם של השמיים!!".
משוגעים.
לגמרי.
הצילו? התקף לב שלישי להיום.
המלך עלה על עוד חמש מדרגות כאלה והתיישב בכיסא היפה והרחב שלו.
רציתי לעלות גם אבל הנסיכים לקחו אותי הצידה.
עמדנו בצד, כמו שומרי ראש.
השרים נעמדו באחת ואני נאנחתי.
זה נגמר מתישהו? כאילו... לא שאני רוצה ללכת לאשתו של הנסיך טאהיונג כן? פשוט בא לי לנוח.
בלי אשתו של הכפיל שלי.
אני לא הסכמתי לזה, אני לא יודע כלום!
אני לא יודע כמה זמן הנסיך טאהיונג נעלם או איך אני אמור לחקות אותו כי אין לי מושג איך הוא מתנהג... נראלי שישי לי כי החלום המשני שהיה לי הוא דיבר עם הנסיך ג'ין ואני הייתי צד שלישי כזה והוא היה רשע.
רגע כמה זמן אני נשוי בכלל? אני!? הנסיך טאהיונג! לעזאזל איתו סבבה!? בא לי הביתה.
ושאני מתכוון לבית אני מתכוון לבית שלי!! בפאקינג קוריאה!! ולא בג'וסון!!
"הנסיך טאהיונג!" פתאום שמעתי את הקול של המלך קורא בשמי ואת המרפק של הנסיך ג'ימין ננעצת בצלעות שלי, גורמת לאנקת כאב.
בכל זאת נפצעתי... ג'ימין!!!
"כן הוד מעלתך?" הפנתי את גופי לעבר המלך והורדתי מעט את הראש שלי לרצפה, לא שוכח לתפוס בשקט את הצלעות הכואבות.
לעזאזל זה פשוט רצף של טינה כלפיי!!
"כמו שאמרתי נסיך הכתר חזר אלינו לאחר כשנה לאחר שהקריב את עצמו למען הממלכה, אני מצפה שתחזור לתפקידך בקרוב, כולנו מצפים כך" המלך אמר ואני נאנחתי בליבי.
Fuck this.
"כן הוד מעלתך" אמר וקדתי קידדה קטנה ולאחר מכן חוזר למקומי ליד ג'ין וג'ימין.
מאוד מאוד נחמד.
***אחרי שעה***
אחרי איזה שעה ומשהו שאני עומד ומקשיב לכל הבלבולי מוח והתלונות של השרים האלה, המלך פנה אליי.
גזר דין בואו נקרא לזה ככה.
הוא רצה אני יקבע גזר דין לאיזה משרת שניסה לגנוב אורז לשר השמאלי.
מאיפה אני יודע? תגיד אתה נורמלי!? מאיפה לי לדעת!? רק נחתתי כאן!!!
כולם הסתכלו עליי.
טאהיונג לחשוב!! לעזאזל המוח שלי ריק!!