***למחרת- יום הירח המלא***
_טאהיונג_
בוקר טוב עולם!!!!!!
אה!!!! חוזרים הביתה!!!
הסתכלתי אל החלון וכבר אור, קמתי והסתכלתי מחוץ לחלון וראיתי אנשים שהולכים.
כבר הבנתי שכבר אמצע היום... הסריס ג'אנג הזה לא מעיר אותי? זה מוזר.
"הסריס ג'אנג!!" קראתי לסריס המדובר והוא ענה לי "כן הוד מעלתך!!" והדלתות נפתחו כשהוא נכנס פנימה "לא הערת אותי היום? מדוע?" שאלתי אותו והוא הסתכל לרצפה כאילו מחפש משהו "אינך אוהב שמעירים אותך ביום זה הוד מעלתך" הסביר לי הסריס ואני כזה באמת? וואו אני לא אוהב שמעירים אותי בכל הימים, מה כל כך מיוחד ביום הזה? טוב לא אכפת לי הכל לטובה, הרי קמתי בשעה נורמלית ביום שאני חוזר הביתה.
זה נחמד, אפילו מאוד.
"אוקיי, תקרא למשרתות....?" אמרתי כזה, הוא לא עושה את העבודה שלו? שאני יעשה אותה? למה הוא מוזר?
"כ-כן הוד מעלתך!" קרא הסריס וקד במהירות עד שיצא מהחדר.
מוזר הסריס הזה היום.
המשרתות עשו את תפקידן כשהן רועדות, מה יש לכולם היום!?
אחת מהם שפכה את התה על היד שלי, פאק!
"הוד מעלתך אנא תחוס על חיי!!" היא צעקה ונדבקה לרצפה, מה...? מה יש לה!?
גלגלתי את העיניים וקמתי משם, מקווה למקום נורמלי יותר.
יצאתי מהמגורים שלי וכולם ליטרלי הסתכלו עליי, נו מה לעזאזל קורה כאן!? מישהו צייר לי זיין על הפנים או מה!?
וואי אני רעב.
טוב מספיק עם ההרעבה, אני הולך למטבח.
הלכתי למטבח עם המבטים של האנשים השונים שעוברים לידי וכשנכנסתי למטבח כולם ירדו לרצפה "הוד מעלתך!!" קראו כולם וירדו לרצפה, אוף מאוס לי.
"כולם החוצה!" אמרתי במבט רציני והם לא נראו הכי מופתעים כשאמרתי את זה, כאילו אם להשוות לפעם שעברה עכשיו הם לא מופתעים בכלל.
טוב אין לי כוח, התחלתי לחתוך ירקות לסלט קצוץ קטן ושברתי כמה ביצים לחביתה קטנה/גדולה, ארוחת בוקר מספקת מאוד.
יצאתי מהמטבח וראיתי את הטבחים בחוץ יושבים על איזה מדרגות כאלה שהיו שם והיה אפשר לשבת עליהם.
"כנסו פנימה" אמרתי להם והם קדו ונכנסו פנימה, משאירים אותי לבד עם הסריס והמשרתות.
התיישבתי איפה שהטבחים התיישבו והנחתי את הצלחת לידי, ראיתי את המבט המופתע של הסריס אך הוא לא אמר כלום.
מוזר.
הוא תמיד יורד עליי ואומר שזה לא מכובד לשבת על הרצפה וכל השיט הזה, מעניין למה דווקא היום הוא שקט.
טוב זה מוזר אבל ישבתי שם כל עוד זה היה יכול להימשך.
סיימתי, קמתי עם בטן מלאה לאספה אחרי שהסריס הודיע לי שהאספה מתקיימת בקרוב.
וואלה גם המשרתות סידרו לי את השיער היום ממש יפה והבגדים ממש נחמדים, כאילו נוחים ופחות מחממים.
נכנסתי פנימה עם כל השרים שהסתכלו עליי במבטים מוזרים והתלחששו כל כך מהר שלא הצלחתי להבין מה הם אמרו בכלל.
אנשים מוזרים בתכלס.
אני יישאר עם המבט הרציני שלי ששמתי אותו מאז שיצאתי מהחדר שלי.
השומרים סגרו את הדלתות ואחרי כמה דקות המלך נכנס אחרי שהמזכיר של המלך צעק את זה והפעם המלך לא נכנס מהדלת אלא מהצד, כאילו ליד הכיסא שלו עד הסוף ימינה יש דלת כזאת.
מגניב.
הוא הסתכל עליי במבט מופתע.
גם הוא עכשיו? מה לעזאזל קורה כאן?
השרים התחילו לדבר על המיסים ועל עוד איזה משהו שלא ממש הבנתי כי הקולות התחילו להיות מוזרים כאלה, מקולות עבים לגבוהים מרחוקים לקרובים... קול מצפצף... שחררתי מעט את הבגדים בחלק הגוף העליון שקרוב לצוואר אבל זה לא עבד, גם קשיי נשימה יש לי למי שלא הבין...
הטיתי את הראש הצידה כששמעתי את קול צורח של איזה אישה שגרם לי לגנוח בפאקינג כאב לעצום את העיניים בחוזקה!!! פאק!!
צעדתי צעד וחצי לאחור כדי לייצב את הגוף שלי שתחיל להיות טיפה כבד וחסר נשימה, אני חוזר עכשיו!? אין סיכוי לא כאן!
צעדתי לעבר היציאה, הכי טוב שאני יכול כשקדתי למלך ומנסה לעמוד כמו בן אדם שיכול לנשום.
יצאתי משם אחרי שאני בעצמי פתחתי את הדלתות וירדתי במדרגות במהירות כשאני מנסה לא להתגלגל מהן במקום... פאק השיט הזה!
הלכתי לאיזה בייתן כזה שנראה נטוש, זה המקום הכי טוב לחזור בו!!
נכנסתי פנימה לבדי ונכנסתי לאיזה חדר שהיה שם, המקום נראה חדש מבפנים אבל נטוש מבחוץ.
נכנסתי ונשכבתי על הרצפה הנקייה, מוריד ממני את הבגדים החונקים איכשהו ופשוט נשכב בשקט, לא מתנגד לתהליך.
פרק קצר אני יודעת...
סיימתי את הבגרות במתמטיקה הלך חרא
יש מצב שמישהו מכיר מקום שיש בו דבר כזה 2 יחידות במתמטיקה?
כי אם כן אני שם!
YOU ARE READING
◇The Kingdom◇ |Taekook♡|
Fantasyקים טאהיונג שף מפורסם שאף פעם לא האמין בגורל, הוא מאמין בעבודה קשה ושהיא תמיד משתלמת. ג'ון ג'אנגקוק הוא סטודנט שהמודל לחיקוי שלו והקראש הסודי ביותר שלו🤫 הוא קים טאהיונג. ג'אנגקוק לעומת טאהיונג, תמיד האמין בגורל. ג'אנגקוק תמיד רצה לראות את טאהיונג מ...
