◇The Kingdom◇ |Taekook♡|

12

_טאהיונג_
"הוד מעלתך, התעוררת?!?" קול קרא לי "הוד מעלתך!!" הקול קרא לי יותר חזק, מה לעזאזל!?
שקט!!
"הוד מעלתך!!!" הקול קרא שוב "מה!!!!!!" צעקתי בעצבים "התעוררת הוד מעלתך?" אני עדיין בג'וסון, הוד מעלתך מקולל...
"אני ער!" אמרתי כשאני מתמתח בעיניים סגורות,
הרגשתי את הגוף שלי על הרצפה.
הדלת נפתחה ושמעתי צעדים "הוד מעלתך התיישב בבקשה" קרא הסריס ג'אנג הזה "עוד חמש דקות" אמרתי והסתובבתי, עם הבטן לרצפה.
"הוד מעלתך בבקשה ממך קום" הסריס ג'ונג ביקש "סעמק עוד לילה!!" צעקתי כשקמתי ולא ראיתי את האור דרך החדר מנייר הזה.
"מה אתם עושים פו לעזאזל!??!?" צעקתי עליהם, על הסריס ג'אנג ועשרות המשרתות שנכנסו לחדר, כל אחת עם פריט אחר.
"הוד מלכותו הורה שנעיר אותך בזמן זה הוד מעלתך" הוד מלכותו... המלך.
סעמק איתו, לא יכול לתת לישון!?
נתתי להם לשטוף לי פנים, להחליף לי בגדים, לסדר לי את השיער בקוקו מורם כזה, להאכיל אותי בארוחת בוקר ולהשקות אותי במים כשהעיניים שלי חצי סגורות.
עייף. חיים מעייפים.
ג'וסון מקוללת.
"איפה אני יכול לעשות צרכים?" שאלתי את הסריס ג'אנג אחרי שכל המשרתות יצאו.
הוא אמר שהוא הולך וחזר עם סיר.
השתנתי לתוכו אחרי שהסריס ג'ונג הלך.
אחרי כמה דקות שבהן אני מנסה לא להירדם נשמע קריאה "הוד מעלתך המפקד משמר הארמון הגיע לראותך!"
Fuck this.
"היכנס!!" צעקתי ופתחתי את העיינים.
"אני רואה שאתה לבוש הוד מעלתך" אמר בו-גום? השם שלו זה בו-גום לא? זה עם הסוס בסין.
"אתה רואה נכון" אמרתי בחיוך מפגר "אז בוא נלך הוד מעלתך" לאן עכשיו!?
"לאן?" שאלתי אותו והוא ענה "להתאמן בחרב".
איזה נחמד.
קמתי.
עייף.
כמעט נפלתי.
בסופו של דבר מצאתי את הכוחות ללכת נורמלי עם עיניים פקוחות.
שמתי לב שהפמלייה שלי לא איתי עכשיו.
חופש.
לבד.
טכנית גם בו-גום איתי אבל הוא עדיף מאשר עוד 20 אנשים שהולכים אחרייך כמו זנב.
הגענו למתחם של האימונים, אדמה ריקה גדולה עם כמה עמודים בגובה של מטר ומשהו והם עטופים בחציר.
"קח את חרבך הוד מעלתך" אמר בו-גום וזרק לי חרב עם הכיסוי שלה איזה כיף יש לי חרב! איזה התרגשות!! ממש לא. ציני ברמות.
"טוב מה אני אמור לעשות איתה?" שאלתי אותו כשהוצאתי את החרב מהכיסוי, כמו בדרמות.
"תחזור על אותם תנועות כמו שאני עושה, הוד מעלתך" אמר בו-גום "נתחיל עם העמידה" הוא אמר והראה לי איך לעמוד.
"רגליים פסוקות מעט, גב זקוף" לא כיף.
עמדתי בצורה שהוא הסביר לי ואחר כך עקבתי אחרי התנועות שלו, הוא הניף את החרב חתך חלק מהגוף חציר, הסתובב ונתן עוד חתך וכבר הגוף חציר לא נשאר הכי גוף.
חצי ממנו נשאר.
התחלנו להאמן על צעדים בסיסיים כשהשמש התחילה לעלות לאט לאט מהשמיים...
לא כיף לי.
ממש לא.
נמאס לי מהיום הזה.
ומהמקום הזה.
עייף רצח.
"בוא ניקח הפסקה" אמרתי כשכבר השמש הייתה בשמיים ואנשים התחילו להסתובב פו חופשי, גם הפמלייה שלי הגיעה ועמדה בצד.
הוא קד קידה כשהכניס את החרב שלו לתוך הכיסוי שלו והלך לדבר עם שומרים אחרים שהתקרבו אלינו.
התיישבתי על האדמה והעפתי את החרב הצידה.
טוב יש לך זמן לחשוב טאהיונג.
איך אתה יוצא מפו?
"בו-גום" קראתי למפקד שבא לי קצה חוט למוח.
אם באתי בזמן הירח המלא, אולי אני יחזור כשיהיה שוב ירח מלא פו.
"כן הוד מעלתך" הוא אמר והתקרב לעברי במהירות, קד קידה "יש ירח מלא בזמן הקרוב?" שאלתי אותו והוא חשב מעט אחרי שהסתכל עליי במבט כמעט מופתע "אפשר לדעת למה הינך שואל הוד מעלתך?" שאל אותי המפקד ועניתי "לא, יש בקרוב ירח מלא?" שאלתי אותו שוב והוא הנהן לחיוב "בעוד כחודש מהיום, יגיע הירח המלא הוד מעלתך" סימנתי לו שהוא יכול ללכת בחזרה לשומרים שלו והוא הלך.
עוד חודש אה? סטופ!
אבל אם אני לא יחזור בירח מלא?
אולי רק מוות יחזיר אותי? אין סיכוי... נכון?
זה כואב למות!!
לא באלי!!! כאילו כן באלי לחזור אבל לא למות!! זה כואב!!
ואם אני יחזור לסין במקום לקוריאה? איך אני יסביר את זה!?
אני שונא את המקום הזה!!!
קמתי ולקחתי את החרב, חותך את כל הראשים והגופים של הדחלילים האלה לאלפי עזאזלים "אה!!" צעקתי בעצבים כשסיימתי וזרקתי את החרב הכי רחוק ממני.
"הוד מעלתך!!" הגיע אליי המפקד בו-גום "חזרת לעצמך הוד מעלתך?" שאל המפקד "מה?" שאלתי בתהייה, חזרתי לעצמי? WTF?
"המהלכים שלך בחרב..." אמר המפקד בו-גום, המהלכים? כולה חתכתי את הדחלילים בהתקף עצבים, איזה מהלכים?
"מהלכים?" שאלתי אותו בתהייה והוא הוריד את ראשו "הוד מעלתך, תעשה את מה שעשית קודם לכן" אמר בו-גום ונתן לי את החרב שלו כי את שלי זרקתי.
אוקיי... איך זה היה? להניף את החרב ולחתוך להסתובב לאחור ולהניף את החרב מאחור לכיוון והעורף... להסתובב בחזרה ולחתוך את אמצע הגוף של הדחליל?
"ככה?" שאלתי אותו אחרי שעשיתי את מה שחשבתי עליו והוא פער את עיניו.
"הילחם בי, הוד מעלתך" אמר בו-גום כשהלך לקחת את חרבו של איזה שומר, שומרים וחיילים בתקופה הזאת זה אותו דבר לא? שומר וחייל זה אותו דבר מבחינתי בתקופה הזאת, לכולם יש חרבות ושמלות על כובעים.
עמדתי ישר, כפות רגליים ישרות וכך גם כתפיים ישרות.
הוא הניף את חרבו אליי וחסמתי אותה עם החרב שלי, ושוב.
נעצרנו ואז תקפתי אותו, כיוונתי ליד והוא התחמק ולאחר מכן כיוונתי לבטן הוא שוב התחמק בכך שהלך אחורה.
חזרנו לעמדות קרב שוב, התחלתי להתעצבן משום מה.
הוא תקף אותי עם החרב וחסמתי אותו, הוא  כיוון את קצה החרב אל עבר הבטן שלי, עשיתי את אותו הדבר כך ששתי החרבות שלנו התנגשו, סובבתי את החרב כך שהוא כמעט איבד אותה אבל הוא חסם את זה איכשהו והחרב לא נפלה.
שוב פעם תקפתי אותו והוא חסם ותקף אותי, כיוונתי את קצה החרב אל הצוואר שלו בשני פעימות, בפעם הראשונה הוא הצליח לחסום את זה אבל בפעם השנייה שבאה מייד לאחר מכן הוא לא הצליח.
החרב כמעט נכנסה לו לצוואר אבל עצרתי רגע לפני שהיא פגשה באמצע הגרון שלו.
הוא הסתכל עליי, הזיז את החרב עם החרב שלו ושוב פעם עמדות קרב.
קרצתי לעברו והוא הסתכל עליי רגע לפני שתקפתי והחרבות הסתלמו בניהם שוב עם תקפתי והחרבות הסתלמו שוב.
הסתובבתי חצי סיבוב מלמטה וניסיתי לפגוע לו בצוואר ואחר כך הסתובבתי עוד חצי סיבוב בזמן שקפצתי קפיצה קטנה וניסיתי לפגוע בראשו, הוא נסג אחורה.
הוא תקף אותי בחוזקה וחסמתי בחוזקה ותקפתי יותר חזק והוא כמעט ולא הצליח לחסום.
הוא תקף וחסמתי, החרבות שהסתלמו שוב ושוב ושוב.
עד שנעצרתי לרגע כדי לקחת אוויר, שמתי לב שגם הוא צריך את זה.
הסתכלנו אחד על השני, לראות מי יתקוף ראשון.
תקפתי ראשון וחזק יותר, הוא חסם אותי ותקף את הכתף שלי אבל התכופפתי ותקפתי אותו "אה!!" צעקתי בעצבים, הדם עלה לי לראש.
כעס לא מוסבר הגיע אליי, הוא התחמק ותקפתי אותו יותר מהר וחזק, החרבות הצטלבו לאיקס.
עכשיו זה קרב על נחישות, מה אני אומר בכלל!!?
הסתכלנו אחד על השני במשך כמה שניות והזזתי את החרב שלי במהירות כדי לנסוף לתקוף אותו שוב.
תקפתי חזק יותר והוא נפל על הרצפה כשחסם אותי, תקפתי אותו שוב והוא עמד על ברך אחת והחרבות הצטלבו, פתאום נשמע רעש.
החרב שלי... נשברה לשניים.
חלק ממנה עף לכיוון הפנים שלי.
"הוד מעלתך!!"