"איך היה ללמוד עם מאלפוי?" שאלה הרמיוני.
הארי, רון והרמיוני ישבו בחדר המועדון, ספרים פזורים סביבם (רובם שייכים להרמיוני).
הארי הרים את מבטו מהמאמר שלו. הוא עמד להגיד להם שזה לא היה בדיוק שיעור אבל היסס. הם ישאלו אותו למה הוא מסכים לזה. העובדה שמאלפוי לא שיתף פעולה תוציא אותו מלעזור לו. זה יהיה הפיתרון הקל ביותר. אבל הוא לא עשה זאת ולא היה בטוח מדוע. מאלפוי לא היה ראוי לעזרתו אבל היה ברור שהוא זקוק לעזרה. עם זאת, הארי לא חשב שיהיה אכפת לו. הוא היה צריך לסדר את הרגשות שלו לפני שהוא מכניס את חבריו לתערובת.
"אתם יודעים איך הוא," אמר הארי באיטיות. "הוא אמר לי שהוא לא צריך עזרה, לפחות ממני, והתלונן כל הזמן. זה לא היה ערב מועיל במיוחד."
"לא ציפיתי למשהו אחר." רון אמר ומשך בכתפיו.
"זה כזה גס רוח מצידו! אתה מתכוון להגיד לסלגהורן שללמד אותו זה לא פרודוקטיבי?" שאלה הרמיוני.
הארי הניד בראשו. "את יודעת מה דמבלדור אמר. אני חייב להתקרב אל סלגהורן. ואם זה אומר לעבור כמה מפגשי לימוד עם מאלפוי אז שיהיה."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
"אז, איך היה דייט הלימודים שלך עם פוטר?" שאל בלייז.
דראקו זרק לעברו ספר והוא התחמק ממנו תוך כדי צחוק.
"אתה חתיכת תחת, זבאני." סינן דראקו.
"אז הלך גרוע?"
"כל דקה לבלות עם האידיוט הזה היא גרועה. ביקשתי שנלמד בשתיקה והוא המשיך לדבר. וכשהוא שתק סוף סוף, הוא השמיע את המילים בזמן שקרא. זה כאילו שהוא לא יודע איך לשמור על השפתיים שלו סגורות."
"הממ," הרהר בלייז. "אז חשבת רק על השפתיים שלו כל הזמן?"
"אני אגמור אותך, זבאני!"
בלייז נשען לאחור בכיסאו וגיחך. "למה שלא תנשק אותו כדי להוציא את זה מהמערכת שלך? רק אז אולי תוכל להתרכז..."
הפעם הספר מצא את מטרתו.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
"למה לא השקעת זמן על שיעורי הבית שלך?" שאל הארי את דראקו באחד מהשיעורים שלהם.
דראקו גילגל את עיניו. "חשבתי שהבהרתי שאני לא רוצה לדבר במהלך השיעורים האלה."
"תמיד התגאת בעצמך על קבלת ציונים טובים. למה השנה הזו שונה?"
"למה אתה כל כך חטטני? זה לא עניינך!"
"זה עינייני כשאני תקוע כאן איתך במהלך השיעורים המזוייפים האלה."
דראקו הרים את מבטו מהספר שלו. "לא, זה לא. שום דבר בחיים האישיים שלי לא קשור אליך. אז הישאר מחוץ לעיניינים הארורים שלי!"
"אולי יש משהו שאני אוכל לעשות."
דראקו נתן להארי מבט כאילו הוא לא מאמין למה שהוא שומע. "איבדת את זה לגמרי? אנחנו לא עוזרים אחד לשני. אף פעם לא ולעולם לא."
"אבל למה? אתה נוראי אליי במשך כל השנים האלה, ועל מה? על זה שהעדפתי את רון על פנייך?"
דראקו כיווץ את אגרופיו. "זה יותר מזה. גרמנו לנו לשנוא אחד את השני. אנחנו הפכים מכל הבחינות ואין שום סיבה לחבב אחד את השני. פשוט נועדנו לשנוא אחד את השני!"
"זה זבל. אנחנו מעולם לא נועדנו לכלום. אנחנו אלה שבוחרים את דרכינו."
"בכל מקרה, אנחנו בצדדים מנוגדים."
הארי משך בכתפיו. "בינתיים אולי. אנשים ודברים משתנים, ומי יודע? אולי בכל זאת נגיע לאותו בצד."
דראקו נתן בו מבט. "אתה כועס?"
לזוועתו של דראקו, הארי חייך. "בוודאי. אני פשוט חושב שלשנינו יש יותר דברים לדאוג מהם מאשר היריבות הקטנה שלנו."
"אם אתה מנסה להציע סוג של הפסקת אש אז תפסיק."
הארי הזעיף את פניו. "למה?"
דראקו נעץ בו מבט זועם. "שלחת את אבא שלי לאזקבן. זה בלתי נסלח."
הארי הרים את זרועותיו למעלה. "הוא שירת את וולדמורט ודודה שלך רצחה את הסנדק שלי."
"אתה מאשים אותי בהחלטות של המשפחה שלי?"
"לא, זה בדיוק מה שאמרתי, אנחנו אלה שבוחרים את דרכינו, ואנחנו לא צריכים להיות כמו המשפחות שלנו שנמצאות כבר הרבה מאוד זמן בצדדים יריבים."
"למה פתאום אכפת לך?"
זו הייתה שאלה טובה. הוא לא היה יכול להפסיק לחשוב על למה הוא החליט באמת לעזור לדראקו בשיעורים האלה ולא רק כדי להתקרב לסלגהורן, וזה גרם לו לתהות אם כל זה נחוץ. כל המריבות והריבים על מה? הוא עשה את זה כל כך הרבה זמן (בעיקר בגלל שדראקו היה חרא והתחיל את זה) שזה נטמע בו. התיעוב הזה תמיד היה נוכח. אבל, לאחר שאיבד את סיריוס בשנה שעברה, השנאה היחידה שנותרה בו הייתה שמורה לוולדמורט ובלטריקס. הכל החוויר בהשוואה. במיוחד היריבות שלו עם דראקו. נמאס לו מזה. היו לו דברים דחופים יותר לחשוב עליהם.
"כי אני לא רוצה לריב איתך יותר," אמר הארי לבסוף.
"אז עכשיו אתה רוצה שנהיה החברים הכי טובים?" דראקו לעג. "זה מגוחך."
"לא אמרתי שום דבר לגבי חברים הכי טובים. אני פשוט לא רוצה להיות אויב שלך יותר."
"אתה כועס."
הארי גילגל את עיניו. "תעשה מה שאתה רוצה. סיימתי להילחם איתך."
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
