בגלל שהחלטתי לעלות 3 פרקים בשבוע אז אני אעלה כל יום ראשון, שלישי וחמישי.
תהנו~✨
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
הארי נכנס לחדר המעונות שלו אחרי לילה מאוחר של לימודים. בזמן האחרון הוא מנסה להעסיק את עצמו. ככל שהוא עסוק יותר, כך היה לו פחות זמן לחשוב על דראקו. מה שהיה כמעט בלתי אפשרי, אבל הוא ניסה בכל זאת. אז הוא התעצבן כשראה את רון יושב על המיטה שלו כי הוא רצה ללכת לישון.
"מה אתה עושה?" הארי ושאל ואז הבחין בקופסה פתוחה של שוקולדים על מיטתו. "הם היו שלך אבל מאוד רציתי שוקולדים," אמר רון וחיבק את הקופסה לחזהו. "האין הירח יפהפה?"
הארי הביט מהחלון ואז על חברו. "מרתק. אני יכול לראות את הקופסה הזאת?"
הוא לקח אותה ורון תפס כרית כדי לחבק אותה במקום.
"אני מאוהב ברומילדה." אמר רון וחייך מהחלון.
הארי שלף פתק מהקופסה ובאמת, הוא נחתם על ידי רומילדה ויין. "זה נהדר, אבל אי פעם דיברתם בכלל?"
"לא," רון הביט בו וחייך. "אתה יכול להפגיש ביננו?"
"כן, בסדר. בוא נלך לפגוש אותה." הארי תפס בזרועו של חברו וגרר אותו לדלת.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי דפק על הדלת של סלגהורן. סלגהורן פתח, וכשראה שזה הארי, הוא התחיל לסגור את הדלת.
"בבקשה, אדוני," אמר הארי, מחזיק את הדלת. "רון מושפע משיקוי אהבה."
פרופסור סלגהורן הביט לעבר רון שהביט בחולמניות ברחבי המסדרון.
הוא נאנח ונופף להם פנימה. סלגהורן ניגש אל תיק השיקויים לשו והתחיל להתפרע ביניהם.
"תראה, אדוני, רציתי להתנצל על מה שעשיתי," אמר הארי הוביל את רון אל ספה.
"זה בסדר. זה שייך לעבר."
"אני רק צריך את המידע על וולדמורט."
"אל תגיד את השם שלו," סלגהורן התפרץ והושיט להארי את השיקוי. "זה אמור להספיק."
הארי נתן לרון את השיקוי, ואמר לו שזה מיץ דלעת. רון שתה את זה ונראה שההבנה עלתה על פניו.
"מה קרה?" הוא שאל.
"שיקוי אהבה חזק במיוחד," אמר סלגהורן. "אתה צריך להתאפס, ילד שלי."
סלגהורן הושיט לרון ולהארי כוס יין. הארי עמד לשתות כשרון התמוטט, מתעוות על הקרקע. הארי נפל על ברכיו לצד חברו.
"הוא הורעל!" אמר הארי, בהלה ניכרת בקולו. "אתה חייב לעשות משהו!"
סלגהורן גמגם, מביט ברון בפאניקה בעיניו. היה ברור שהוא לא יעזור. הארי רץ אל התיק של סלגהורן והתחיל להתפרע בו. הוא מצא בזואר ותפס אותו. הוא רץ אל חברו ודחף אותו לגרונו, מתפלל שזה יעבוד. רון התנשף והתיישב.
"מה לעזאזל קורה פה?" רוו שאל לפני שהתעלף.
"זו הייתה...חשיבה מהירה, ילד שלי." אמר פרופסור סלגהורן.
"אתה יכול לעזור לי להביא אותו לאגף בית החולים?" שאל הארי, מנסה למנוע את הכעס להישמע בקולו.
הוא הנהן ויחד הם נשאו את רון לאגף בית החולים.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
כשדראקו שמע מה קרה לוויזלי למחרת בבוקר, הוא הלך לשירותים של מירטל. הוא מעולם לא אהב את וויזלי אבל הוא היה החבר הכי טוב של הארי, ובמחשבה כמה הארי יהיה הרוס אם משהו יקרה לו הספיקה לשלוח את דראקו להתקף פאניקה נוסף.
לא בפעם הראשונה, דראקו תהה איך זה יהיה אם יסרב להרוג את דמבלדור. הטראומה הרגשית הזו הגיעה למצב שהיא השתיקה אותו. הוא לא יכול היה לישון או לאכול וכל מה שהוא אי פעם עשה מבלי לחשוב מה לעשות הלאה ואיך למנוע מאחרים. הכאב הגיע לנקודה שבה הוא חש תסכול על כך שנולד. הוא היה שבור ולא היה מישהו בסביבה שיחזיק אותו. הוא הרגיש כל כך בודד ועייף ורק רצה דרך לגרום לכאב הזה להיעלם. כדי שהכל יעלם.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
"אני מודאג לגבי דראקו."
הארי חזר למעונות שלו מאגף בית החולים כדי לשמוע קול מוכר.
"אני לא יכול לכפות את עזרתי על הנער. הוא יעשה את הבחירה שלו."
הארי הציץ מעבר לפינה כדי לראות את בלייז ופרופסור סנייפ.
"אתה לא מבין. דראקו לא אוכל ולא ישן ורגשות אשמה אוכלות אותו." אמר בלייז. "אני לא יודע כמה עוד מזה הוא יוכל לסבול."
"אני לא יכול לקחת אחריות על המשימה שלו," אמר סנייפ. "כבר ניסיתי אבל אתה יודע בדיוק כמוני שזה עונש על מעשיו של אביו."
"אני מבין את זה," התפרץ בלייז. "אבל חייבים להיות יותר דברים שאנחנו יכולים לעשות. בקצב הזה, הוא יתאבד."
הארי שאף נשימה אבל זה היה חזק מספיק בשביל שהשניים האחרים במסדרון ישמעו.
"יש לנו פה חֶברה," מילמל סנייפ. "נדבר מאוחר יותר."
הארי חמק לכיתה ריקה כדי לאפשר לשניים לעזוב מבלי לראות אותו. ליבו הלם בחזהו. מה לעזאזל קרה עם דראקו? כשבלייז אמר שהוא הולך להתאבד, הוא לא התכוון פשוטו כמשמעו, נכון? ליבו של הארי כאב מהמחשבה לאבד את דראקו וחשב איך הוא יכול לעזור לו. אולי כל זה הסיבה לכך שדראקו סוג של נפרד ממנו. אולי אם הוא יגיע לעומקו של זה, הוא יוכל למצוא דרך לעזור לדראקו. אם הם יחזרו להיות ביחד או לא, זה לא משנה. הדאגה הראשונה של הארי הייתה שלומו של דראקו.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
