זה היה מוזר ללכת למקום שהיית אמור לגדול בו. זה בכלל לא היה כמו שהארי דימיין את זה. זה היה שקט ובמיוחד עם עשרות בתי קוטג' לאורך הרחוב. הם עצרו מול קוטג' אחד עם שלט באדמה. השלט אמר: מצבו ההרוס נשמר כאנדרטה למשפחת פוטר וכתזכורת לאלימות שקרעה את משפחתם. בשלט היה כתוב שמות והודעות תמיכה בהארי שהעלו חיוך קטן על שפתיו. דראקו ניגש לידו והחליק את ידו אל ידו של הארי. הארי לחץ את ידו.
"הייתי רוצה לראות את הקבר שלהם." אמר הארי.
הרמיוני ודראקו הנהנו ויחד הם הלכו לבית הקברות. זה לקח זמן אבל הם הצליחו למצוא את הקברים שלהם. הרמיוני הטילה כישוף כדי לנקות את הקברים והניחה פרחים. הרמיוני פסעה לאחור ותפסה את ידו הפנויה של הארי.
"תודה." אמר הארי בשקט. "לשניכם. אני שמח ששניכם כאן איתי."
"ברור." ענה דראקו, כורך את זרועו סביב כתפיו של הארי.
"חג מולד שמח." אמרה הרמיוני.
הם עמדו בשתיקה זמן מה עד שהארי הרגיש שהרמיוני מתקשחת לידו.
"עוקבים אחרינו." היא לחשה.
דראקו סובב את ראשו, מעמיד פני נשיקה על ראשו של הארי לפני שפנה חזרה לקבר. "היא צודקת. זו אישה מבוגרת. למעשה, היא נראית כמו בתחולדה בגשוט, האישה שכתבה את תולדות הכישוף."
זה משך את תשומת ליבו של הארי. "היא הייתה חברה של דמבלדור. אולי יש לה מידע. כדאי שנדבר איתה."
הם הסתובבו וניגשו אל הגברת הזקנה.
"את בתחולדה בגשוט?" שאל אותה הארי.
היא הנהנה וסימנה להם ללכת בעקבותיה.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
לדראקו לא הייתה תחושה טובה לגבי האישה. היא לא דיברה בכלל ורק תקשרה על מחוות בידה. וזה נראה כאילו היא רוצה להיות עם הארי לבד. עם זאת, נראה שלהארי לא הייתה שום בעיה איתה ולא חשד בכלום. דראקו החליף מבט עם גריינג'ר. זה נראה כאילו גם לה הייתה הרגשה רעה לגביה. אף אחד לא רצה לומר דבר מול בתחולדה, אז הם רק עקבו אחריה לביתה.
הבית היה מבולגן והיה חשוך ביותר. נראה היה שרק כמה נרות בודדים דולקים בכל הבית. לא רק זה, אלא שהריח בביתה משהו כמו מוות ודם. דראקו ידע שלאחוזה שלו היה ריח דומה. דראקו פנה להגיד להארי שהם צריכים לעזוב אבל הוא נעלם. רק הוא וגריינג'ר היו למטה. היא החזיקה עותק של הספר חייו ושקריו של אלבוס דמבלדור שנכתב על ידי ריטה סקיטר.
"לאן הוא נעלם? אנחנו צריכים לעזוב." אמר דראקו.
גריינג'ר הרים את מבטו אליו. "מוסכם."
היא פסעה לעברו אך עצרה ליד הארון. היא פתחה אותו והתנשפה.
"מה?" דראקו שאל, מבוהל.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
