רון והרמיוני הלכו לצפות בעובדי המשרד אחר הצהריים. הם התחלפו בתורות בשבועות האחרונים וכמעט היה להם מספיק מידע למשימה שלהם.
"סוף סוך אנחנו לבד." הארי חייך, מתיישב על הספה. "הרמיוני ורון כנראה לא יחזרו במשך שעות."
דראקו הרים גבה. "אתה מנסה לפתות אותי, פוטר?"
"יכול להיות." חיוכו של הארי התרחב. "תלוי. זה עובד?"
דראקו צחק. "אתה מגוחך."
הארי התקרב, מניח את ידו על ברכו של דראקו. "מגוחך בשבילך."
דראקו חייך וחפן את לחייו של הארי. "יש לך מזל גדול שאתה חתיך כי אתה לא טוב מאוד בפיתוי."
הארי גלגל את עיניו. "כאילו אתה יכול לעשות את זה יותר טוב."
"זה אתגר?"
"כן זה כן."
דראקו דחף את הארי לאחור כך שהוא שכב על גבו והסיט את רגלו כך שהוא היה משתרך עליו. דראקו הוריד את שפתיו לאוזניו של הארי.
"אני אף פעם לא נסוג מאתגר." לחש דראקו, מוריד את יריכיו אל של הארי, וגרם לו להתנשם. "ואני גם יודע מה אתה אוהב."
דראקו העביר את שפתיו על צווארו של הארי, מוצץ ומנשק אותו תוך כדי. נשימתו של הארי יצאה בהתפרצויות רדודות יותר, ידיו אוחזות בחולצתו של דראקו באגרופים הדוקים. דראקו הרים את שפתיו ונישק אותו. הארי הוריד את ידיו, מנסה להוריד את החולצה של דראקו אבל דראקו עצר אותו. דראקו נסוג לאחור והתיישב על עקביו כדי שיוכל לפתוח את החולצה שלו לאט.
"דראקו." התחנן הארי.
דראקו חייך, הניח לחולצתו ליפול מכתפיו. "כן?"
"אתה חתיכת מתגרה מסריח." נהם הארי, התיישב ודחף את דראקו על גבו.
הארי נישק אותו, משתלט על פיו בצורה שגרמה לדראקו לגנוח. הארי העביר את ידו במורד החזה החלק שלו, נעצר בקו המותניים של מכנסיו.
"למעלה." דראקו נשם דרך נשיקות.
הארי הנהן ושניהם קמו, כמעט רצים במעלה המדרגות. ברגע שהם עלו לחדר, דראקו אחז בחזית החולצה של הארי.
"אתה לבוש מידי, פוטר."
"מה אתה מתכוון לעשות בנידון?"
דראקו נישק אותו, מפשיל את הג'קט של הארי תוך כדי. לאחר מכן הוא משך את החולצה של הארי, עצר את הנשיקה רק תרגע לפני שדחף אותו אל הקיר. שניהם נאנקו במגע עור לעור. הארי הרים את אצבעותיו כדי לשזור בשערו של דראקו ומשך. דראקו סינן וקירב את גופם. הוא הקיף את יריכיו כנגד יריכיו של הארי והארי התרומם לקראתו.
"דראקו." הארי התנשם. "אני צריך אותך."
דראקו הושיט יד ועשה עבודה מהירה על מכנסיו בזמן שהארי עשה את אותו הדבר. הם התנשקו שוב ונפלו למיטה...
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
דראקו לא רצה לקום מהמיטה. הם שכבו יחד במיטה בשעה האחרונה, רק נהנו מזמנם לבד. אבל הם היו צריכים להתלבש לפני שגריינג'ר ווויזלי יופיעו. דראקו נתחיל להתיישב אבל הארי הידק את אחיזתו במותניו.
"לאן אתה הולך?" שאל הארי.
"אנחנו חייבים להתלבש לפני שחברים שלך יחזרו. אני צריך גם להתקלח."
הארי שחרר אותו. "בסדר. אני מרשה לך רק אם אני אוכל להצטרף."
דראקו לעג. "אין מצב. אם היינו מתקלחים ביחד אז לא היינו מתנקים במיוחד."
הארי חייך ומשך בכתפיו. "לא אכפת לי."
הוא גלגל את עיניו וקם ללבוש את הבוקסר שלו. "כל המטרה של המקלחת זה להתנקות."
"אני לא יודע אם זה אפשרי." הרהר הארי. "אתה מלוכלך."
"אני יודע מה אתה מנסה לעשות, פוטר. וזה לא יעבוד."
הארי קם על רגליו ועמד מולו. "אני חושב שזה כבר עבד." הוא ענה והעביר את אצבעותיו על החזה של דראקו.
"אתה בלתי נסבל." דראקו נהם, מושך את הארי לנשיקה נלהבת.
הארי זמזם בהנאה, מעביר את ידיו אל קו המותניים של דראקו. הוא בדיוק עמד למשוך אותם כששמעו את דלת הכניסה נפתחת למטה. הארי קילל ונסוג לאחור.
"אני הולך להתקלח עכשיו." דראקו אמר.
"בסדר, אבל אני חושב ששנינו יכולים להסכים שאני פנטזתי בפיתוי."
דראקו צחק. "היה לך מורה נהדר."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי קם והתלבש בזמן שדראקו היה במקלחת. הוא ירד למטה וראה את הרמיוני ורון יושבים ליד הפסנתר. הרמיוני ניסתה ללמד אותו כמה תווים. הארי חייך אליהם והבחין שיש משהו בספה. הארי הסמיק ומיהר להתיישב על החולצה של דראקו לפני שהספיקו לראות.
"אז מה גיליתם?"
הם הסתובבו על הכיסאות מולו.
"ובכן, יש ארבעה אנשים שהופיעו בעקביות באותו זמן בשבועות האחרונים, מה שאמור להיות ההימור הטוב ביותר שלנו. גילינו את הזהויות של רובם. יש אישה, מפלדה הופקירק, רג קטרמול, יחד עם גבר גבוה שלא הבנו את שמו ומישהו בשם ג'ון דאוליש." הסבירה הרמיוני. "חשבתי שאנחנו נשתק כל אחד את האדם שבשבילו ומחביאים אותם ביחידת אחסון נטושה ליד הכניסה למשרד. הכנו את שיקוי הפולימיצי אז חשבנו שנלך מחר. כולם בדרך למשרד בשבע ארבעים וחמש, אז הכי מאוחר שנגיע לשם זה שבע וחצי."
הארי הנהן. "מבריק. נשמע כמו תוכנית טובה."
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
