להארי כמעט היה אי ספיקת לב כשראה את בלייז עומד מעל מיטתו באמצע הלילה. הוא התיישב במהירות ובלייז הניח אצבע על שפתיו.
"אל תילחץ. אני צריך את עזרתך," לחש בלייז. "זה דראקו."
°•°•°•°•°°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
"הטלתי לחש השתקה על המיטה שלו לפני שהוא הספיק להעיר מישהו," הסביר בלייז כשהסיט את הווילונות למיטתו של דראקו. "אבל אני לא מצליח לגרום לו להתעורר."
דראקו היכה במיטה, עורו מבריק מזיעה ושיערו דחוס למצחו. האמה הימנית שלו התלקחה באדום והיו שם שריטות ארוכות ומלאות בדם. אבל למה הוא שרט את זרועו, הארי לא ידע.
"מה אתה רוצה שאעשה?" שאל הארי, בהלה נכנסה בו כשדראקו צרח ללא קול בעקבות לחש ההשתקה.
"אני לא יודע! נראה שאתה תמיד יודע איך להרגיע אותו ומעולם לא ראיתי אותו מקבל התקף כל כך נוראי לפני כן."
"זה קורה לעיתים קרובות?" שאל הארי.
"הוא לא סיפר לך?"
"תענה לי."
בלייז הניד בראשו. "זה לא הסיפור שלי לספר. פשוט, בבקשה תעזור לו."
הארי נתן לנושא לחלוף אבל תכנן לעלות אותו עם דראקו מאוחר יותר. הוא הניח את ידו על כתפו של דראקו.
"דראקו? זה אני, הארי."
ידו של דראקו זינקה ותפסה את חולצת הפיג'מה של הארי. הארי נחנק כשדראקו הכריח אותו לרדת על המיטה (היה לו תחושה של דז'ה וו). הארי נחת בערימה מביכה, חצי על גבי דראקו. זרועותיו של דראקו כרכו סביב גופו של הארי והחזיקו אותו שם לפני שהארי הספיק לזוז. ואז דראקו שתק, נשימתו נעצרה. הארי ניסה לקום אבל הוא הרגיש יד נוספת על גבו.
הוא הרים את צווארו כדי להביט בבלייז. "עזרה קטנה כאן."
"פשוט תישאר כאן הלילה. יכול להיות שהוא יקבל עוד התקף ונראה שאתה הדבר היחיד שמרגיע אותו."
"אני לא יכול פשוט להישאר כאן," סינן הארי. "ואין לי את גלימת ההיעלמות שלי להתגנב החוצה בבוקר הפעם."
"זו לא הפעם הראשונה שאני צריך להגניב מישהו מהחדר הזה מבלי שיראו. אתה תהיה בסדר. רק תנוח קצת." אמר בלייז וקרץ לפני שסגר את הווילונות מול המיטה של דראקו.
הארי נאנח והרים את מבטו אל פניו הישנים של דראקו. היו דמעות על פניו והארי ניגב אותן ברכות. עיניו של דראקו ריפרפו קלות, אבל המשיך לישון. זרועו המדממת של דראקו הייתה כנגד מותנו של הארי והוא הפך אותה כדי להביט בה טוב יותר. באמצעות שרביטו שתחב בכיס הגלימה שלו, הוא ריפא אותו. השריטות המדממות נעלמו לתוך עורו החיוור.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
