יום שני הגיע והארי עדיין לא ראה את דראקו. הוא התחיל לדאוג. אחרי החלום שהיה לו לפני כמה לילות... הוא פחד לחשוב מה יכול היה לקרות. הוא קם והלך להתלבש כשהבחין שהמזוודות שלו איננם. על שולחנו היה פתק. דובי החזיר את הדברים של אדונילי הארי פוטר למעונות של הארי פוטר.
הארי בהה בפתק. למה שדובי יעשה את זה? אלא אם...
הארי מיהר לצאת מחדרו אל חדרו של דראקו. הספרים שהיו שם אתמול בלילה כבר לא היו שם, מה שאומר שמשהו קרה לדראקו. הוא ידע שפרופסור אחד במיוחד ידע על כך.
הארי לא היה בטוח אם אי פעם מתישהו רץ מהר כמו שרץ אל משרדו של סנייפ.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הדבר היחיד שסנייפ אמר להארי היה שדראקו חי ועבר חזרה למעונות סלית'רין הישנים שלו. הוא לא אמר כלום אם השינוי היה בגלל דמבלדור או כי דראקו בעצמו רצה את זה. סנייפ אכן אמר להארי לתת לדראקו מקום בשבילם. הארי לא היה בטוח למה הכוונה שלו אבל הוא לא התכוון להקשיב לפרופסור.
הארי הלך למעונות הישנים שלו והחליף אותו, מצפה להיות מסוגל לדבר עם דראקו אחרי אחד השיעורים שלהם, אבל הוא נעדר בכולם. הארי לא נרתע. יידרש הרבה יותר ממנו כדי להרחיק את הארי.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
דראקו בילה את כל יום שני במיטה. הרגליים שלו עדיין היו כואבות והיו לו כמה צלקות שידע שהוא צריך לכסות עם כמה לחשים בסופו של דבר. פשוט לא הייתה לו מוטיבציה לזוז. הוא הרגיש יותר גרוע ממה שהרגיש בתחילת שנה. התקווה להיות מאושר ואז לקבל מכה זה הרגיש הרבה יותר נורא מאשר אין תקווה מלכתחילה.
הוא לא רצה לחשוב על הארי ואיך הוא לוקח את זה אבל הוא לא יכל שלא. בכל פעם שהוא עצם את עיניו, בוא יכול היה לראות את וולדמורט והתמונה היחידה שהרחיקה את פניו המפלצתיות הייתה העיניים הירוקות והמרגיעות של הארי. זה גרם לו להרגיש יותר גרוע. זה היה מעגל אינסופי שדראקו לא הצליח לצאת ממנו.
הדלת לחדרו של דראקו נפתחה בחריקה אבל דראקו לא זז.
הוא סגר את הווילונות שלו כך שאף אחד לא יוכל לראות באיזה מצב הוא נמצא. אז שכאשר הווילונות שלו נפתחו הוא פשוט התעצבן.
"בלייז," דראקו הסתובב על צידו. "איזה חלק באני אף פעם לא קם מהמיטה לא הבנת?"
"אתה לא יכול להישאר כאן לנצח. אנשים יתחילו לדבר."
דראקו התהפך חזרה לאחור. "אנשים כבר מדברים. אם אני אקום מהמיטה זה לא יעצור אותם."
"דראקו, אני רציני. אתה מתנהג כאילו הרגע נשבר לך הלב."
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
