הקרב בין דראקו להארי היה כל מה ששולחן סלית'רין יכול היה לדבר עליו. בלייז צדק בכך שמאבק בין השניים יגרום לאנשים שמאיימים עליו לסגת. זו לא היית הכוונה של דראקו והוא אפילו לא היה בטוח מדוע הארי עקב אחריו אבל זה לא משנה. המצב היה קצת יותר טוב כרגע.
הקיץ היה ממש מעבר לפינה ובדרך כלל דראקו היה נרגש. אבל פירושו של הקיץ השנה היה רק שהוא היה קרוב הרבה יותר לתאריך היעד של משימתו ונאלץ לחזור לביתו שהכיל רוצח. היה לו רעיון אחרון למשימה שלו והוא התכוון לחכות עד סוף השנה כדי לבצע את המשימה. לא היה שום דבר מיידי שהוא צריך לדאוג לגביו. לפחות, זה מה שהוא כל הזמן אומר לעצמו.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
"אני לא חושב שזה באמת הכרחי."
הארי התיישב במיטה לצד דראקו וגלגל את עיניו. "אני חושב שזה הכרחי לחלוטין ומכיוון שהרסת את המעונות הנהדרים שלנו, הייתי צריך לאלתר."
"אני לגמרי מסוגל לישון לבד, הארי."
"לא ממש." הארי הניח את ראשו על החזה של דראקו. "חוץ מזה, ככה אני יכול לפקוח עלייך עין."
"הארי -"
"אל תתלונן. זה קורה. תתרגל לזה."
דראקו נאנק והניד בראשו. "אתה בלתי נסבל." הוא הניח את ראשו על ראשו של הארי וקירב אותו. "אבל אני שמח שאתה כאן."
"גם אני."
דראקו כמעט נרדם כשהארי לחש, "אתה יכול לספר לי מה קרה בסוף שבוע שבו הלכת הביתה?"
דראקו התלבט בהעמדת פני ישן אבל החליט שלא. "זה לא חשוב."
הארי הרים את צווארו כדי להביט בו. "זה חשוב בשבילי. בבקשה?"
דראקו נאנח. "סיפרת לי שבאותו לילה שחלמת שנפגעתי. מה בדיוק ראית?" דראקו ממש לא רצה לתאר מה קרה לו. אם הארי באמת ראה בחלום מה קרה לו, אז הוא מעדיף שהארי יסביר את זה.
"ראיתי את וולדמורט עומד מעלייך. היית מכורבל בכדור, צורח כשהוא השתמש בקללת קרושיאטוס עלייך. הוא לא עצר עד שנהפכת לדומם." קולו של הארי דישדש. "בכנות לא ידעתי אם אתה חי או מת."
דראקו הרים את מבטו. "הוא שמע שמועות שאנחנו יוצאים והוא שאל אותי על זה. הכחשתי, כמובן, אבל הוא לא האמין לי." דמעות מילאו את עיניו. "אמא שלי פשוט נתנה לזה לקרות ולא ריפאה אותי עד שעזבתי יומיים אחרי זה. לפי בקשתי."
"דראקו -"
"אבל הוא האמין שאנחנו לא ביחד וזה כל מה שחשוב."
הארי קם על מרפקיו כדי להסתכל למטה על דראקו. "זה לא כל מה שחשוב. כל מה שחשוב זה שהצלחת לברוח."
"לעת עתה."
"דראקו," הארי הניח את כף ידו על לחיו של דראקו. "אתה כבר לא לבד. אני יכול לעזור לך. אם תאפשר לי."
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
