הארי, הרמיוני ורון הלכו בעקבות נוויל דרך מעבר חשוך וצר עד לקצה שבו היה חור דיוקן.
נוויל פתח את הדלת ויצא ראשון. "היי, תקשיבו, יש לי הפתעה לכולכם."
"לא עוד מהבישולים של אברפורת', אני מקווה." השיב שיימוס ביובש. "ההפתעה תהיה אם נוכל לעכל את זה."
נוויל זז הצידה והשלישייה יצאו החוצה. הארי ראה את ג'יני ראשונה כי היא קפצה על רגליה. היא רצה אליהם והכניסה אותם לחיבוק כשכל השאר הריעו.
"כל כך טוב לראות אותכם." חייכה ג'יני ונסוגה לאחור.
הארי והאחרים חיבקו את חבריהם שהתגעגעו לפני שנוויל דיבר שוב.
"לא רוצה להרוס את החגיגה, אבל מה אתם עושים כאן? יש תוכנית?"
כולם נרגעו ומיקדו את עיניהם בהארי.
"אנחנו צריכים למצוא משהו. משהו חבוי כאן בטירה והוא יכול לעזור לנו להביס את אתם-יודעים-מי."
"מה זה?" שאל נוויל.
"אנחנו לא יודעים."
"איפה זה?" שאלה ג'יני.
"גם את זה אנחנו לא יודעים." אמר הארי בביישנות. "אני חושב שזה קשור לרייבינקלו. זה יהיה קטן, קל להסתיר אותו. למישהו יש רעיונות?"
"ובכן, יש את העטרת האבודה של רוונה רייבינקלו." דיברה לונה. "היא די מפורסמת."
"הנה שוב." מלמל רון והארי מרפק לו.
"כן, אבל זה אבוד, לונה." אמרה צ'ו. "אף אחד שנמצא בחיים לא ראה את זה."
"מישהו יכול להגיד לי מה זה לעזאזל עטרת?" שאל רון בחוסר סבלנות.
"זה כתר." ענתה צ'ו. "סוג של נזר."
הדלת לחדר הנחיצות נפתחה וילד צעיר בחלוק גריפינדור רץ פנימה. "הם קראו לכולם לבוא לאולם הגדול." אמר. "למנהל יש הודעה."
ג'יני פנתה להארי ודיברה בשקט. "יש משהו שאתה צריך לדעת. דראקו כאן. הוא היה בהוגוורטס בחודש האחרון. הוא כנראה יהיה באולם הגדול עם כל השאר."
"הוא כאן? הכל בסדר? קרה משהו?" הארי דרש, ליבו דופק מהמחשבה לראות שוב את דראקו.
"הוא בסדר. הוא אמר לי שההורים שלו שלחו אותו לכאן אחרי מה שקרה עם כולכם באחוזה שלו."
"תודה למרלין." אמר הארי ברכות.
"מה אתה לוחש?" שאל נוויל. "אתה מתכנן משהו?"
הארי הסתובב להסתכל על כולם. "אני חושב שהגיע הזמן שאתמודד עם סנייפ. למישהו יש חלוק מיותר?"
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הדבר האחרון שדראקו רצה לעשות היה להקשיב לסנייפ על איזו הודעה טיפשית אבל לא הייתה לו ברירה. הוא הלך בעקבות בלייז ושאר הסלית'רנים אל האולם הגדול. עם זאת, למה שסנייפ אמר, דראקו לא ציפה.
"מוקדם יותר הערב, הארי פוטר נצפה בהוגסמיד." דיבר סנייפ, וגרם לגל קולות של לחישות לפרוץ. "עכשיו, אם מישהו, תלמיד או חבר צוות, ינסה לעזור למר פוטר, הוא ייענש בחומרה. יתר על כן, כל מישהו שיש לו ידיעה על האירועים הללו ולא דיווח, ייענש בחומרה באותה המידה."
הארי? כאן? זה לא יכול היה להיות נכון. לבו של דראקו צנח מהמחשבה לראות אותו שוב, כמו גם התחלחל מהרעיון שאולי קרה לו משהו. איפה הוא?
סנייפ ירד מהבמה והתחיל ללכת לאורך שורות התלמידים. "אם למישהו יש מידע כלשהו על מקום הימצאו, צעד קדימה. עכשיו."
דראקו חשב שהוא הוזה כשראה את הארי צועד למרכז החדר אבל קולו היה ברור כשמש כשדיבר, "נראה שלמרות האסטרטגיה ההגנתית שלך, עדיין יש לך קצת בעיית אבטחה קטנה, מנהל בית הספר."
בדיוק אז, הדלתות לאולם הגדול נפתחו וחברי מסדר עוף החול נכנסו פנימה.
"איך אתה מעז לעמוד איפה שהוא עמד?!" נהם הארי. "ספר להם איך זה קרה באותו הלילה! ספר להם איך הסתכלת לו בעיניים, אדם שבטח בך, והרגת אותו! ספר להם!"
סנייפ לא דיבר, רק שלף את שרביטו וכיוון אותו לעבר הארי. לפני שדראקו הספיק להתקדם להגן עליו, מקגונגל הקדימה אותו. סנייפ היסס אבל עד מהרה התחיל להילחם איתה. ידה של מקגונגל הייתה על העליונה כשברח. כל הבתים (חוץ מרוב סלית'רין) הריעו. דראקו התחיל להידחף לעבר קידמת הקהל אבל קפא כשהקול הדהד באוזניו. כולם סביבו קפאו אז הוא ידע שהוא לא היחיד ששומע את בקשתו של וולדמורט: תביאו לי את הארי פוטר ותינצלו. תביאו אותו אליי ודם קוסמים לא יישפך. יש לכם שעה אחת.
השתררה דממה לרגע ארוך שהופרה על ידי פנסי. "למה כולכם מחכים? שמישהו יתפוס אותו!"
אף אחד לא זז מלבד אלה שצעדו מול הארי כדי להגן עליו.
"מר פילץ', בבקשה תלווה את גברת פרקינסון, יחד עם הסלית'רנים האחרים לחדר המשותף שלהם." דיברה מקגונגל.
קהל הסלית'רנים סביב דראקו התחיל לצאת החוצה מהאולם הגדול ודראקו נסחף אליו. הוא הסתכל אל בלייז והוא לא היה צריך לומר דבר. בלייז פילס שביל בשביל דראקו וכשהוא פרץ, הוא לא היסס לרוץ אל הארי. הארי הסתובב וכשעיניהם נפגשו, פניו פרצו בחיוך. הארי רץ לקראתו והם התחבקו. דראקו הוריד את שפתיו ותפס את שפתיו של הארי בנשיקה נלהבת, לא אכפת לו מהקהל סביבו. הארי היה בחיים והוא כל כך התגעגע אליו.
כשהם התנתקו, דראקו החזיק את מצחו נגד זה של הארי כך שכל מה שהוא יכול היה לראות זה אותו. "היי."
הארי חייך. "היי."
"אני חושב שהסוד שלנו נחשף."
הארי צחק והרעש מילא אותו בשמחה שהייתה חסרה לו בחודש האחרון. הם נמרחו אחד על השני ומספר המבטים שהם קיבלו היה גורם לכל אדם נורמלי להתכווץ ממבוכה ולהפסיק. זה היה דבר טוב שהארי ודראקו לא היו אנשים נורמליים.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
