כשהם ישבו יחד בבית קפה ריק, דראקו לא יכול היה שלא לחשוב על השאלה של הארי: אי פעם התחרטת שבחרת בי? מה זה בכלל אומר? הוא אמר שאין לו חרטות אבל זה בהחלט נראה ככה. אולי הוא פשוט צריך לעזוב.
"היי, דראקו." הארי דחף בו והצביע על המלצרית. "מה אתה רוצה לשתות?"
"רק קפה שחור." ענה דראקו.
המלצרית הנהנה והלכה חזרה לכיוון הדלפק. הארי, רון והרמיוני חזרו לשיחה שלהם לאן ללכת הלאה אבל דראקו לא הקשיב להם. הוא היה עסוק מידי במחשבות שלו. הוא הרגיש לא במקום. כשהוא צפה על השלישייה ביחד, הוא לא יכול היה שלא לחשוב שהיה להם טוב יותר בלעדיו. דראקו התכוון לומר משהו כשהבחין בשני גברים ניגשים לדלפק. הם שלפו לאט משהו מהכיסים שלהם.
"להתכופף!" דראקו צעק, דוחף את הארי לריצפה כששני הגברים הסתובבו והתחילו לזרוק עליהם לחשים.
כולם התכופפו מתחת לשולחן. דראקו תפס את שרביטו וקם על רגליו, מכה אדם אחד בחזה בלחש שגרם לו לעוף. גריינג'ר טיפלה באחד אחר. המלצרית יצאה וקפאה על מראה הגברים מחוסרי ההכרה ועל האי סדר שהיה בבית הקפה.
"תעזבי." אמרה גריינג'ר. "עכשיו!"
למלצרית לא היה צורך לומר פעמיים. היא הסתובבה על עקביה והלכה. הם ניגשו אל הגברים.
"אוכלי מוות." ענה דראקו. "אני מזהה אותם."
"מה עושים איתם?" שאל הארי.
"תהרוג אותם." נהם וויזלי.
"רון!" אמרה גריינג'ר, קולה מכוסה בהלם.
"מה? את חושבת שהם היו מהססים אם התפקידים היו הפוכים?" הוא התפרץ.
"תמחקי את הזכרונות שלהם." הציע דראקו. "ככה הם לא יעקבו אחרינו"
"ברור שאתה תגיד את זה כי אתה..." התחיל וויזלי אבל הארי קטע אותו.
"אל תתחיל, רון."
"אם נמחק את הזיכרונות שלהם אז אף אחד לא יידע שהיינו כאן." הסביר דראקו לוויזלי כאילו הוא מדבר עם ילד. "אם נהרוג אותם אז הם ידעו שהיינו כאן."
"הוא צודק." אמרה גריינג'ר. "לא יכול להיות שמישהו ידע איפה היינו."
היא ניגשה אל הדמויות חסרות ההכרה והתחילה למחוק את זכרונותיהם.
"אנחנו צריכים ללכת לכיכר גרימולד." אמר הארי. "אנחנו יכולים להישאר שם עד שנבין את הצעד הבא שלנו." הארי הביט בדראקו. "זה היה הבית של הסנדק שלי ואחד ממקומות המחבוא של המסדר."
דראקו הנהן בהבנה. לאחר שגריינג'ר סיימה למחוק את זכרונותיהם של הגברים, כולם החזיקו ידיים והתעתקו.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי נכנס לכיכר גרימולד מספר 12 כשכולם עוקבים אחריו. ברגע שהם נכנסו פנימה, דמות ערפילית הגיעה במהירות - דמות שנראית כמו רוח הרפאים של דמבלדור. ליבו של הארי התכווץ והרמיוני צרחה כשהדמות מיהרה אליהם.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
