ברגע שהם נחתו מחוץ לאחוזה, דראקו חש דחף לברוח, אבל זה היה מאוחר מידי. הוא הביט מעלה אל האחוזה האפלה והקודרת, נזכר בכל מה שעבר עליו. הוא יכול היה לשמוע את הצרחות של המעונים, לראות את עיניו האדומות מדם של וולדמורט כשהוא צילק אותו. הסימן על האמה שלו התחיל לעקצץ כשהתקרב לשער. החוטף שאחז בו, דחף אותו לעבר השער.
"תראי את מה מצאנו." חייך החוטף.
דראקו בלע את רוקו בכוח כשעיניו פגשו את עיניה של דודתו. היא מייד פתחה את השער ומשכה את דראקו מאחיזתו של החוטף.
"ההורים שלך היו חולים מדאגה." בלטריקס גרגרה. "ונראה שהבאת כמה חברים."
"הם סתם אנשים." דראקו דיבר, מנסה לשמור על קולו יציב. "הצטרפתי אליהם רק כדי לא למשוך לעצמי תשומת לב. פגשתי אותם באיזה פאב לפני כמה חודשים."
בלטריקס הביטה אל השלישייה, עיניה מתעכבות על פניו הנפוחים של הארי. "מה קרה לו?"
"כנראה נעקץ, אני מניח." השיב החוטף שהחזיק את הארי.
"תביאו את כולם." החליטה בלטריקס. "הכישוף ייגמר בקרוב ונראה אם האחיין היקר שלי משקר."
כולם נכנסו אל האחוזה ואל חלל הכניסה שבה עמדו הוריו של דראקו. עיניהם התרחבו כשראו אותו ולהפתעתו של דראקו, אמו רצה אליו וחיבקה אותו.
"תודה למרלין, אתה בסדר." היא לחשה באוזנו.
בלטריקס משכה את דראקו מאחיזתה של אמו. "אל תשכחי שהוא נמלט. אדון האופל..."
"לא חייב לדעת." אמרה האמא. "לא אם נגיד לו שהביאו את הארי פוטר."
לבו של דראקו נפל והוא נאלץ להחביא את ידיו הרועדות בכיסים. "כמו שאמרתי לבלטריקס, הם לא מי שאתם חושבים שהם."
אביו ניגש אל דראקו. "היינו גיבורים, דראקו. אדון האופל סומך עלינו שוב." הוא הניח את ידו על כתפו של דראקו. "לא נצטרך לפחד יותר."
"זה לא הם." אמר דראקו בתקיפות.
"אני מכירה דרך שנוכל לגלות." ענתה בלטריקס, וחיוך אכזרי מתגנב אל שפתיה. "שמעתי שמועה שדראקו יצא עם הארי פוטר. אם זה לא הארי אז לדראקו לא יהיה אכפת אם נוציא ממנו קצת מידע."
דראקו לא הצליח לנשום ולא העז להסתכל על אף אחד. אז הוא הבחין שאחד החטפנים החזיק את החרב של גריפינדור. החרב ששמע שמועה שהיא הייתה בכספת של בלטריקס לשמירה.
"לא היית מעדיפה לקבל את החרב שלך בחזרה?" שאל דראקו והרים את מבטו אל דודתו.
היא קפאה. "מה?"
"אני בטוח שהתגעגעת לזה." דראקו סימן לעבר אחד החטפנים.
בלטריקס הסתובבה וירתה לחש לעבר החוטף שאחז בחרב. החרב עפה מאחיזתו ונחתה בידה הפנויה. "מאיפה לקחת את זה?" היא שאלה, קולה נמוך ומאיים.
"מצאתי את זה בתיק שלה." אמר החוטף והפנה אצבע לעבר גריינג'ר.
בלטריקס ניגשה אליה, מביאה את פניה כך שהמרחק בין פניהם היה סנטימטרים. "אז אני חושבת שכדאי שנדבר. בחורה לבחורה."
"אין צורך." אמר דראקו וניסה להחזיר אליו את תשומת הלב של דודתו. "אני זה שלקח את זה מהכספת שלך. היא סחבה את זה רק בשבילי."
"ברור שאי אפשר לסמוך עלייך." אמרה בלטריקס, כשהיא שמה את עיניה על גריינג'ר. "אבל אני יכולה להוציא את זה ממנה, אני בטוחה. תורידו את השאר לצינוק. עכשיו!"
החטפנים תפסו את הארי ווויזלי, וגררו אותם בבעיטות וצעקות. דראקו נעל עיניים עם הארי רק לרגע - אימה הייתה בעיניו ודראקו היה בטוח שגם עיניו שיקפו את זה - לפני שנעלם במסדרון.
"זה לא הכרחי -" התחיל. דראקו אבל בלטריקס הרימה יד.
"נעל אותו בחדר שלו." אמרה בלטריקס. "אדון האופל ירצה לדבר איתו כשהוא יבוא."
"בלה -"
אביו ניתק את אמא שלו ממנו. "אנחנו חייבים, נרקיסה."
הוריו אחזו כל אחד ביד וגררו אותו למעשה למעלה. כשהגיעו לחדרו, דראקו התיישב על מיטתו ושילב את זרועותיו.
"אתם לא יכולים להשאיר אותי כאן." אמר דראקו. "אני לא אשאר, וגם את תנעלו אותי כאן, וולדמורט יהרוג אותי בכל מקרה."
הוריו נרתעו. "אל תגיד את שמו." התפרץ אביו.
"אני לא הולך להיות אחד מהנתינים שלו." חזר דראקו. "לא אכפת לי שזה יעלה לי בחיים. אני לא אעשה את זה."
"אל תהיה טיפש." הוא ענה. "הוא הולך לנצח במלחמה הזאת ואתה לא רוצה להיות בצד הלא נכון כשהוא יצליח. אתה כבר מסומן בכל מקרה. אין דרך חזרה."
"לא. אכפת. לי." דראקו דיבר באיטיות כאילו הוא מדבר עם ילד.
הוא שלף את השרביט שלו וכיוון אותה לעבר דראקו אבל אימו נעמדה ביניהם. "די, לוציוס! תן לי לדבר עם דראקו לבד."
אביו נראה כאילו הוא רוצה להתווכח אבל אמא שלו העיפה בו מבט והוא עזב. אמא שלו ישבה לידו אבל דראקו לא הסתכל עליה.
"דראקו, מתוק, אני יודעת שאתה כועס..." היא התחילה ודראקו לעג. "אבל רק ניסיתי להגן עלייך."
"הגנת עליי בכך שנתת לי להתענות. הגנה ממש מצוינת, אמא."
"אם הייתי מרפאת אותך אז הוא היה פוגע בך עוד יותר. זה לא היה מצב אידיאלי..."
"כל זה לא אידיאלי. הנחמה היחידה שקיבלתי בעשרת החודשים האחרונים הייתה להתרחק מכל זה. אם באמת היה אכפת לך ממני היית נותנת לי ללכת."
"להיות בצד הנגדי של אדון האופל זו הדרך להרוג את עצמך, דראקו."
"להיות בצד שלו זה לא ממש לחיות, אמא."
"זה יקרה אם תסגיר את הארי פוטר."
"כבר אמרתי לך, זה לא הוא."
"בסדר." אמו קמה. "אז אין לי ברירה אלא לשלוח אותך להוגוורטס לשארית השנה. סנייפ הוא המנהל אז הוא ישמור עלייך."
"אמא, בבקשה לא."
"אתה עוזב דבר ראשון מחר. איפה השרביט שלך?"
"החטפנים לקחו אותה." מלמל דראקו.
אמו הנהנה ויצאה מהחדר.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
