גריפינדור ניצחה. הרמיוני כעסה כי היא חשבה שהארי רימה, אבל הארי הסביר שהוא לא השתמש בשיקוי.
"זה מבריק, בעצם," אמרה הרמיוני ביראת כבוד.
הארי נחר. "את לא צריכה להישמע יותר מופתעת מזה."
"לא, זה לא..." הרמיוני קפאה. פיה נפתח מעט.
הארי הסתובב לראות על מה היא מסתכלת ועיניו התרחבו. רון ולבנדר התנשקנו בתוך קהל הגריפינדורים החוגגים בחדר המועדון. הארי פנה לנחם את הרמיוני אבל היא מיהרה לצאת מהחדר. הארי עקב אחריה. הוא השיג אותה בגרם מדרגות נטוש שבו היא ישבה, ראשה קבור בברכיה. הארי ישב לידה וכרך זרוע סביב כתפיה. היא הסתובבה וטמנה את פניה בכתפיו.
הארי לא ידע מה לומר. הוא חשב שרון והרמיוני יוצאים! אולי הם לא ממש יצאו ורבו. אבל אם הם חיבבו זה את זה, למה לעזאזל רון התאהב בלבנדר?
כאילו המחשבה שלו זימנה אותם, ורון ולבנדר נשמעו מצחקקים במסדרון.
"אופס," לבנדר אמרה, מושכת בזרועו של רון. "אני חושבת שהמקום הזה תפוס."
רון הביט בחבריו אבל הרמיוני אפילו לא הרימה את מבטה.
"מה זה -"
"קדימה, רון." קטעה אותו לבנדר, עדיין מושכת בזרועו.
"פשוט תלך."
נראה שרון רצה לומר יותר אבל הוא נתן ללבנדר לגרור אותו במסדרון.
"הרמיוני -" הארי התחיל לומר.
היא הנידה בראשה וקמה על רגליה. "אל תדאג בקשר לזה. אני הולכת לחדר שלי ללמוד."
"בסדר, אבל אם את רוצה לדבר..."
היא הנהנה וחיוך קטן נוצר על שפתיה. "אני יודעת, תודה, הארי."
הוא התבונן בה עוזבת, תוהה מדוע הם לא יכולים פשוט להודות ברגשותיהם זה בפני זה. ואז מחשבותיו לא יכלו שלא לעבור אל דראקו. הוא היה במצב דומה אז הוא לא יכול היה לשפוט אותם על כך שלא סיפרו זה לזה על רגשותיהם.
הוא זרק לפח המדומיין שלו את התוכנית הישנה שלו להוציא מידע מדראקו על ידי התידדות איתו. הכל היה שונה עכשיו.
ואולי הגיע הזמן שהוא יעשה את הצעד.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
לאחר שהארי לקח את גלימת ההיעלמות שלו מהמעונות, הוא ירד אל המרתפים. היה די מאוחר אבל הוא נתקל בכמה סלית'רנים ששוטטו לעבר חדרי המעונות שלהם והצליח להיכנס איתם. חדר המועדון היה עמוס באנשים, מדברים ומשמיעים לכל עבר את הטענות שלהם כלפי הגריפינדורים ושהם בטוחים שהם רימו. היו אפילו כמה אנשים שקיללו את דראקו על כך שלא היה במשחק, מה שרמז להארי שדראקו צריך להיות בחדר המעונות שלו.
הוא עלה במדרגות, שמח שעל כל הדלתות כתובים שמות הדיירים. הוא מצא את החדר של דראקו בקצה המסדרון. הוא פתח את הדלת בשקט ככל שיכל והציץ פנימה. היו ארבע מיטות בחדר אבל רק אחת הייתה תפוסה. על ידי דראקו.
הארי נכנס לחדר וסגר את הדלת מאחוריו. הוא הביט במיטתו של דראקו וראה את הנער ישן. הוא שכב על השמיכה, בפיג'מת משי שחורה (כמובן עשויה מֵשי). שערו היה פרוע והיו מפוזרים סביבו ניירות וספרים. הוא ללא ספק נרדם בזמן הכנת שיעורי הבית שלו.
אף אחד לא היה בחדר אז הארי חשב להעיר אותו. ואז הוא הסתכל על השקיות מתחת לעיניו של דראקו וחשב שזה לא רעיון טוב. הארי פנה ללכת כשראה את דראקו מתהפך. הוא חשב שהוא מתעורר אבל עיניו של דראקו נעצמו, מבט כואב על פניו. דראקו התחיל לחבוט במיטה, הספרים והניירות סביבו התנגשו ברצפה. לחייו האדימו וזיעה הצטברה על מצחו.
הארי השליך את גלימתו ומיהר לצידו. הוא הניח את ידיו על כתפיו והתחיל לנער אותו, מבקש שיתעורר. נראה שדראקו לא מרגיש את זה. דראקו חבט חזק יותר, מלמל משהו על מישהו, הארי לא יכל לדעת על מי.
"תתעורר, דראקו, יש לך סיוט." הארי הרים את ידיו אל לחייו של דראקו, מסיט את הדמעות. "זה בסדר, אני כאן. אתה בטוח, פשוט תתעורר."
ידיו של דראקו פתאום יצאו החוצה ואחזו בזרועותיו העליונות של הארי ומשכו. הארי נפל על גבי דראקו ואז דראקו הסתובב על צידו, רגליהם מסתבכות זו לזו כשדראקו טמן את פניו בחזה של הארי ואז דמם. זרועותיו של הארי עשו את דרכן סביב צווארו של דראקו והוא לא העז לזוז מפחד להעיר אותו. אבל הוא לא יכול היה לתת לאף אחד אחר למצוא אותו ככה. בזהירות, הוא הושיט יד אל שרביטו שנמצאת בכיסו ונופף בו לעבר לעבר בלגן הספרים והניירות על הרצפה. הם התארגנו והתיישבו על שידת הלילה של דראקו. לאחר מכן הוא הסתיר את הגלימה שלו מתחת למיטה וסגר את הווילונות.
להארי היה קר בלי שמיכה אבל היה מרוצה להתמקם קרוב יותר אל זרועותיו של דראקו. זה היה מוזר בהתחלה אבל הוא הבין שזה מרגיש נחמד ככה, גם אם זה היה מאלפוי. במיוחד אם זה היה מאלפוי. הוא ידע שברגע שדראקו יתעורר הוא יזרוק אותו מהמיטה שלו, אבל כרגע הכל היה בסדר והכל היה כמו שצריך. לפחות כל מה שהוא היה יכול לקוות לו.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
